ושוב,מתבוססת בדמה של המפלצת
שהורסת אותי כל זמן
לא מרפה
נשארת.
טורפת את כל הטוב שיש לי,
הטוב ששרד לו כזמן הגדול ביותר שיכל
כי היא הורגת,לא מכשלת
תקועה היטב
שורשיה מלפפים את ליבי היטב
לא מרפים,נשארים.

והיא תוקעת את שיניה החדות בבשרי
לא משאירה צלקת
אך הכוויה עודנה בי
מבפנים,אוכלת אותי
תמיד

ואני,עוד יצור תמים לכאורה
שרק מבקש,שתלך
שתשאיר אותי להתמודד עם החיים שלי
לבד
בלעדיה.
ופעם אחת,
רק שפעם אחת
יהיה לי רק טוב.

מפלצת ארורה,לא עוזבת,לא מרפה. מפלצת.