דן כהן נחמיה / לילה אפל |
לילה אפל יורד הוא פוסע
הוא פוסע לבד עם מעיל שחור
הוא פוסע כך שאת צעדיו ניתן
לשמוע רק מאחור הוא עובר
וסופר אותם עד שמגיע למקום
המתאים....
הוא לא רצה להגיע לשם
אבל היה חייב היא קראה לו
היא קוראת לו כל שנה הוא
חייב לבוא לשם הוא חייב!
הוא ממשיך לפסוע מקווה
שאת הסיפור הזה הוא יגמור
מול הטלויזיה הוא נעצר
מביט במבט עמוק על העבר
הוא לא רצה להגיע לשם
אבל היה חייב היא קראה לו
היא קוראת לו כל שנה הוא
חייב לבוא לשם הוא חייב!
הוא מעביר את האצבעות
בעדינות על השיש הלבן
הוא מלטף את שמה החרוט
מקווה ששוב יוכל לראות אותה
באור זוהר אבל חלומות חרוטים
רק במציאות
הוא לא רצה להגיע לשם
אבל היה חייב היא קראה לו
היא קוראת לו כל שנה הוא
חייב לבוא לשם הוא חייב!
עברו כבר מספר שעות
הוא קם ומתחיל לעזוב
הוא משאיר מכתב קטן
כדי שלא תשכח שלא
עזב לתמיד הוא יחזור
הוא כל שנה חוזר..
הוא חייב הוא חייב...
הוא חייב..הוא חייב...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|