שני לילות ללא שינה,
על קוביות עץ
ומיטה של תפאורה.
כולם עובדים,
חזרות,
הערות.
מאחורי הקלעים
מתנהלות שיחות.

שום דבר מיוחד,
קצת צחוקים,
ודברים חסרי משמעות.
אמירות מוזרות מצדי,
הקשבה מצדך.
כשאת מדברת,
אני מקשיבה
ומקווה שלא  תפסיקי לדבר.

לא נתת לי להיות לבד.
חייכת אלי
כשהייתי צריכה זאת יותר מכל.
מגע קצר שלך,
עודד אתי.
העיניים,
גרמו לי לרצות לבכות.

מתגעגעת
לחזרות האלה,
לידיעה שאת בסביבה,
לשמוע אותך,
גם כשאת לא מדברת אלי.