מקופלת קטן קטן בתוך נייר.
אפילו לא קרטון, סתם נייר רך, דק ונעים למגע.
אולי זו שכבת מגן שכזו... שכבת מגן?
הרי אילו רק תחפוץ בכך; תקרע מאליי עטיפה זו,
ואני אשאר חשופה לכל, חשופה לפנייך.
חוצץ, ששומר אותי רחוק
כן, מרוחקת
מנותקת
מבודדת
סגורה בתוך עצמי.
רק בבקשה שמור מרחק, תזהר לא לפגוע, לקרוע.
אולם זה מה שרצית, לא כך?
ואולי... אולי רק רצית לעזור לי להתחמק מאותה עטיפה זדונית
מנתקת
שכל שהיא עושה היא להרחיקני מהיקר לי
מהחשוב לי
מהכל?
באמת? זה מה שרצית?
אילו רק ידעת כמה שאני פחדנית....
מי יגן עליי, אם לא אותה עטיפה שברירית ורכה שתמשוך מעליי
באכזריות?
אתה? אתה בודאי צוחק... איך אוכל לסמוך עליך?
לעומת אותו רדיד נייר דקיק, אין לך סיכוי.
מרוחקת מנותקת מבודדת
נא להזהר, גדר חשמלית
שמור מרחק
הנח לי לסבול בשקט לבד
אל תגע בי
כי אם תעשה כך, אני אשבר ואתפורר בין אצבעותיך
"הפחד בא מבפנים"
"את עטפת את עצמך מבחוץ בשכבה הזו, לא הפחד"
"את גם יכולה להוריד אותה"
עד היום אתה אומר לי כל הזמן את הדברים האלו, ואני עדיין
עטופה.
זה לא אני, זה אתה, יש לך בעיה של גישה, המילים שלך מזעזעות
אותי כל כך שאינני נותנת להן לחדור בעדי.
אולי תביא לי פרח במקום? |
