לירון קניאל / חוף בודד |
מה טבו גליך
ורוחותיך
לעת צהריים
יפים חולותיך
הלבנים והקצף
אשר על פני המים
נוגה ערבך
בוכה ירח חוור
מן השמיים
את מנגינת הגלים והחוף
של נעוריי ואהבתי
את קולות החי והמת
את כל רחשי ליבי
שהחרישה הרוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|