לצלילי הבלוז הנעמתי את לילותי בניו-יורק הרחוקה. מילים גדולות
לא היו חשובות שם. רק חצי כוס הבירה, הסיגריה הכבויה וכוסית
וודקה בפינת השולחן המעוגל. היה לי מקום קבוע, ב42 nd street.
כל ערב, אחרי הניסיון לחסוך מעט ירוקים, הייתי אומר שלום
למלצרים ולמצריות, והייתי נכנס לתנוחת בלוז. ומידי פעם היו
נכנסים אנשים נחמדים, ואפילו אפילו שולחים הבעת פנים שמזכירה
חיוך. ואפילו הייתי מחייך חזרה. בניו-יורק התנהג כיורקאי.
לפעמים אפילו מישהו או מישהי היו מזמינים עצמם לשולחן הבודד
שלי, מתעניינים לגבי שמי וגילי, מוצאי ויעדי בעיר זו. כולם
רגילים לכך : "אני מנסה להצליח כשחקן, אבל  בינתיים אני בסך
הכל מקליט ג'ינגלים לרדיו אזורי". ואני לא נתתי תשובה. לא
ידעתי למה אני נמצא שם. התירוץ היה לחסוך כמה ירוקים. לפעמים
אפילו קיבלתי כמה הצעות מגונות מנערות שובבות   למראה, אבל
ידעתי שבאמצע הזיון הייתי רק חושב על זה שהייתי יכול עכשיו
לשבת בכיסא שלי, במועדון שלי, עם חצי כוס הבירה שלי, עם
הסיגריה הקבועה, וכוסית הוודקה הצנועה. ובגלל זה כל רמז היה
נבלם אצלי. אבל לקראת שעה מאוחרת בלילה מסוים, נורא התחשק לי
משהו. ישבה לידי גברת צעירה, נאה, עם רגליים וחזה שהיו מרשימים
רודפי שמלות גדולים ממני. התחלנו לדבר קצת, עברנו את שלב
השאלות הבסיסיות ואפילו הגענו לרמת שיחה בין שני אנשים בודדים
בשולחן שכבר לא היה בודד.
אז התחלנו לדבר על ישראל. ודיברנו קצת על הבית. בינתיים הבלוז
ברקע מתחזק  והצלילים מלווים את השיחה שלנו, עולים וירודים כל
פעם שהטונים שלנו מתחלפים. ודיברנו על הבית. היא סיפרה לי את
שנות התיכון הזוהרות שלה. אני סיפרתי לה על שנות התיכון שלי.
והיא סיפרה מה אהבה לעשות. ומיד נזכרתי במה שרציתי לעשות.
חיפשתי את המילה באנגלית, ולא מצאתי. חשבתי בעברית, אבל לא
ידעתי איך לתרגם את זה. לקחתי שיטה צנועה מהסיגריה החצי כבויה
שלי, ואם פליטת העשן הראשונה נזכרתי במילה.
"Can  I invite you to a habli babli in my place"?
אז  העזתי לפתח את השיחה שלנו, והיא כל כך התלהבה. היא ענתה כן
במהירות הבזק .
"yes, yes - you have no idea how long I havent had habli
babli. since high school. I think that we will enjoy our
habli tonight".
כל כך שמחתי שהיא הסכימה. ישר נתתי טיפ בריא למלצר מהכסף
ש"חסכתי", לקחתי עוד שלוק מהבירה, סיימתי את הסיגריה, והרשיתי
לעצמי לוותר על הוודקה. אמרתי תודה עם העיניים לזוג הנגנים
שישבו על כיסא רעוע על הבמה, ופנינו לדירתי. הזמנתי אותה למשקה
מוגז, המיטב שיכולתי להציע לאורחת מכובדת כל כך. אז אמרתי לה
שאני הולך להתארגן. אז היא אמרה שהיא תחכה בסלון. בחדר מצאתי
את המזוודה שלי, מיששתי בין הדברים השונים - ומצאתי אותו.
עגול, משופץ, כל הערכה. כל כך שמחתי. חלמתי על הרגע שבו
אמריקאי מקומי יתחבר לתרבות ההאבלי באבלי שגדלתי עליו. בינתיים
היא הספיקה לשאול אותי :darling, is your habli babli ready ?
ואני בתמימותי עניתי שעוד לא. חיברתי את הבקבוק, שמתי את
הצינור, הכנתי ראש מיוחד, מהטבק בשוק הערבי בירושלים,
מהמובחרים. הוצאתי גחל שהבאתי עוד מהארץ, המצית קניתי שם.
חיממתי אותה קצת, עד שחשתי שהולך לי לי ערב מדהים. היא חזרה
שוב על השאלה : " אתה מוכן כבר, לא יכול להיות שלוקח לך כל כך
הרבה זמן ". "כן - היכנסי, רק תחלצי בבקשה נעליים".
בעודי מתיישב בפינת החדר, בתנוחת האבלי אופיינית, היא נכנסה -
נעמדה בכניסה - ולא פתחה את פיה. זוג שדיים שמעולם לא נתקלתי
בהם, שעירה מאוד, רגליים ארוכות וחלקות. היא התחילה להתקרב
אליי - ואמרה לי שהיא מוכנה. היא לעולם לא הייתה יותר מוכנה.
היא התחילה למשוך אותי בידה - והתנגדתי.
"מה את עושה לעזאזאל, תתלבשי מהר". היא נדהמה. היא התחילה
לרקוד קצת, חשבה שתעורר אותי.
אבל אני הרגשתי כל כך טוב בפינת החדר. היא אמרה: lets habli
already. ואז הסתכלתי עליה. והיא הסתכלה עליי. והיא אמרה : מה
זה שאתה מחזיק ביד ? הבנתי עם מי יש לי עסק. עוד אמריקאית שאין
לה מה מושג. היא שכבה על המיטה, התחילה לדחוף את אצבעותיה
למקומות שונים בגוף. הסתכלתי על הקיר. חשבתי על הבית. על
החברים שהיו. על הזכרונות. על התרבות שאני גדלתי עליה. לא
זכורה לי תרבות של דחיפת אצבעות למקומות מסויימים בגוף. התחלתי
להיזכר בשקיעות הרבות שראיתי, בנופים שהייתי חלק מהם. ולא
יכולתי לנטוש את ההאבלי שלי, היא אינה יכולה להישאר לבד,
מיותמת, חסרת אנשים חיים שייחיו אותה. בינתיים היא התחילה
לפלוט כל מיני קולות מוזרים, ואני גם. אני בפינת החדר, היא על
המיטה. אני חייכתי לי בצד, זוכר דברים שהייתי בטוח שלא קרו
בכלל. ואז היא עברה לשבת לידי. שאלה לשלומי. שיחקה אותה בתפקיד
הפסיכולוגית. ביקשתי ממנה שתזוז מעט ימינה, החזה שלה פשוט איים
למוטט את הכל. קמתי בפתאומיות, רצתי למטבח - וחזרתי עם חצי כוס
בירה, כוס וודקה, סיגריה חדשה ועם הגיטרה שסחבתי מהארץ. פשטתי
את בגדיי, לא הסכלתי עליו בכלל. הנחתי בפינת החדר את הדברים,
והתיישבתי. כל הלילה ישבנו בפינת החדר, ערומים, מחוייכים.
דיברנו, שתקנו.
היא סיפרה לי על שנות התיכון שלה. אני סיפרתי לה על שלי.
היא סיפרה לי שהיא בכלל לא רוצה להיות שחקנית, והיא לא יודעת
מה היא עושה פה.
אני סיפרתי לה שיש לי כסף בבית, ולא באתי לפה בשביל לחסוך
ירוקים. עד הבוקר ישבנו, שני חרמנים שזכרונות חייהם הקצרים
מנעו אורגזמה מדהימה. בבוקר התלבשה, והשאירה פתק צנוע בפינת
החדר:
"u were my first habli. now I understand"
לצלילי הבלוז עליתי על טיסה הראשנוה ארצה. מילים גדולות לא היו
שם. רק חצי כוס בירה, סיגריה כבויה, וכוסית וודקה.