אז מה ילדה?
אני נשארת עכשיו עם הרגשה שלא מעניין אותך.
שאני אוהבת אותך ולא ממש מזיז לך..
אה? את יודעת שאני צודקת.
שאני סתם ברקע בשבילך ולא אכפת לך...
שומעת, מבינה, מגיבה לך...
ואת?
את שומעת?
את מבינה?
כי את בטח לא מגיבה.

"אוהבת אותך"
ואין תגובה.
"את לא יודעת כמה את חשובה לי"
ואין תגובה.
"שלך.."

ואף פעם אין תגובה על מה שאני מרגישה.
את מפחדת.
את לא יודעת.
זה מוזר לך.
אני מבינה את זה.
אני מבינה שקשה לך לקבל את זה.
אולי זה דווקא סימן טוב?
אולי זה טוב שאני קצת מבלבלת אותך,
מפחידה,
מביכה.

אולי זה טוב .
כי את כן אחת שמרגישה.
את כן אחת שיודעת לגרום לאחרים להרגיש.
אבל את אולי לא יודעת לקבל...
אולי אני יכולה ללמד אותך.
ואז יזיז לך.
ותשמעי.
ותביני.
ותגיבי.


זהו, אני לא מצנזרת יותר כלום. שמה יצירות שקשה לקרוא להם
יצירות. רק מוציאה את מה שיש בפנים