מותר לי לבכות ? ולמה לשאול -
מותר לי להרגיש? להיות עצובה?
הבכי - חולשה, כך אימא חושבת
ולועגת לכל דימעה.

"לכי, מטומטמת, בכי עוד
האין דימעותייך ניגמרות לעולם?
רחמי על עצמך, כי אני אינני עוד
מרחמת עליך בכלל".

מי זאת האישה שאותי צריכה ללמד
מהם רגש ועצב - תלמד היא שימחה?
אותה האחת לא לימדה אותי אושר
אך הרעיפה אהבה.

"אל הבת היקרה לי מכל,
ובנפשי לי עולה מחיר רב מדימעה
רציתי תילמד קיום הבטחה,
רציתי שאת חשיבותה לי תדע" .

אך אמון אינך נותנת בי, אימא
ואיך זה אדע לתת חזרה?
אנסה אהבה, אך גם היא מעורפלת
מבולבלת עם פחד, מהולה ביראה.

לעולם לא תבין אימא
ולכן לעולם לא תדע,
מציאות דומה אך אחרת,
על מה שקורה לבין מה שהיה.