בתוך המחשבות שוקע,
נרדם על הגל שישטוף אותי אלייה
אך במקומי נשטפת התקווה,
זוכר במעורפל
אהבה נגוזה.
הטיפות יורדות ומתייתמות
בתוך הים השיכור,
אף אחד לא יודע
אף אחד לא יזכור.

הים לא שבע הים עוד רעב
רעב לכאב, לכאב שבלב.
וריח הטיפה שנאבדה ואבדה
מסמלת לים ארוחה חדשה.

אני מנסה לאסוף את עצמי,
מתוך הזיוף להיות אמיתי.
אבל דגל שחור לא נותן לי לחזור,
לחזור אל הים, לחזור למה שעכשיו כבר נדם.

השמש בלילה מחממת גלים
מחממת לאט, בתקווה שאולי אפרוש עוד מבט
אבל אני כבר לא שם
אבדתי אט אט ביקום המושלם
מושלם בכל היבט ובחינה,
מכל השלמות נשארת,
אתה.