כאן למעלה הכל שליו
הפרפרים מעופפים להם
הציפורים מציצות
ובריזה נעימה כ"כ
אני יושב ובוהה
שואל את עצמי איך הגעתי לאן שהגעתי ואיך נעשו כל הטעויות.
השמש עומדת לשקוע,
ואני יודע בליבי שכ"כ הרבה דברים מתרחשים:
אנשים מתים, אנשים נאבקים על חייהם, אנשים מרגישים כאב, צער,
תסכול ייאוש.
ואני רק יושב ובוהה.
פעם חשבתי שאני יכול לעזור, באמת! ואז שמעתי אנשים אומרים
טעונים משכנעים כ"כ שהורידו לי את כל המוטיבציה.
פעם היה לי כוח, אנשים האמינו בי, אני האמנתי בעצמ, אבל
עכשיו.....הכל השתנה.
כל חיי השתנו, נהיתי אדיש, אפתי לחלוטין.
מידי פעם אני שומע אנשים מבקשים ממני עזרה ואני מתמלא בכוח ואז
הכל מכה בי שוב ואני מתייאש ומוותר.
לפעמים אני מצליח ואני מתמלא שמחה, אני רואה שאנשים מודים לי
מכל הלבואני מרגיש גאווה, חום בלב.
אבל זה לא קרה כבר הרבה מאוד זמן ואני מיואש.
לפעמים אני חושב על האמונות והמטרוצת שלי ואני מבולבל, לפעמים
הן נראות חסרות שחר.
אני מאוד עצוב. לפעמים חברים באים ומנסים לעודד אותי, להפיח בי
תקות ומראים לי את הצדדים הטובים שעשיתי ושיש בי.
ואז שוב, אני שומע את אותם טיעונים משכנעים ואני עצוב שוב.
עכשיו אני מביט וכ"כ הרבה אנשים שהאמנתי בהם השתנו לחלוטין:
חומריים כ"כ, עצבנים כ"כ, רשעים כ"כ.
ניסיתי להסביר להם שזו לא הדרך אבל נכשלתי, אני עצוב שוב.
מידי פעם אני שומע ילד קטן מתפלל אליי לפני השינה, מבקש
שאעזור, אני מביט בו שומע את תפילותו מלאת הספק והאמונה יחדיו
ומר לעצמי: "אולי הפעם", הוא אומר  "אמן" מתכסה, מנגב את
הדמעות שזלגו ואני קם, מלא כוח.
ןפתאום אני נזכר בטיעונים המשכנעים, אני מתיישב וממשיך לבהות.