אתמול אני ויואב טיילנו בשנקין. לפני זה היינו בשוק, וקנינו
כמה חולצות צמודות במיוחד. יואב החליט לקנות חוטיני, בעיקבות
לחץ של החברה שלו, ואני דמיינתי אותו ככה בערך כל הדרך
לשנקין... לא שזאת דרך ארוכה במיוחד. הסתובבנו איזה שעה בכל
החנויות, מניירות נסגרת, מכירת חיסול.

אני מאוהב ביואב כבר שנה בערך, אין לו מושג. אנחנו דיי דומים
דווקא. אבא שלי מת לפני שנתיים מאיידס. חבר שלו בגד בו. עכשיו
אני גם עם חבר שלו, שמרגיש אחריות עלי מאיזושהי סיבה. אני כל
כך שונא אותו. לא שזה משנה. אבא של יואב חולה גם. לא מאמא שלו,
חס וחלילה. הוא נדבק ממחט נגועה. עכשיו הוא גוסס, נראה לי.
יואב לא אוהב לדבר על זה.

יואב קצת יותר גבוה ממני. 1.84, אני חושב. יש לו עיניים חומות
ושיער חום, מחומצן בקצוות. יש לו שני אחים קטנים, דן ורן (לכו
תבינו), ושני הורים נהדרים. אמא שלו כירורגית בתל השומר, אבא
שלו לא עובד כרגע. החברים הכי טובים של המשפחה שלהם הם
הפרוג'מינים. משפחה בלונדינית לחלוטין, עם עיניים כחולות כולם.
למשפחה שלי אין חברים טובים. בכלל, דיי קשה להגדיר את המשפחה
שלי כמשפחה. יש לי אבא וונאבי אחד, סבתא אחת שאכפת לי ממנה,
דודה ואחות קטנה. אחותי הקטנה היא פחות או יותר הדבר שהכי אכפת
לי ממנו בעולם. היא גם בערך הדבר היחיד שאכפת לי ממנו. היא
הילדה הכי יפה בעולם, וגם הכי חכמה.

הסתובבנו בשנקין, בכל החנויות הקטנות והמפגרות. קנינו מיץ
פירות, על בסיס חלב. רציתי לקנות דגל, ולתלות אותו על הקיר,
אבל אז נזכרתי שאבא שלי לא יודע. טוב, נו.

מחר אנחנו הולכים לסרט ביחד. אולי עם עוד מישהו. אם נלך לבד
אולי אני אגיד לו שאני אוהב אותו. אולי גם לא.