החלטתי לצאת היום ויהי מה! חבר אין,לחברות לא מתחשק,חלק
לומדות,חלק עובדות וכל השאר מתרצות.
ואז  חשבתי לעצמי,כמה גרוע כבר יכול להיות אם אני אלך לבד.
סה"כ אני אסע לפאב הקבוע שבדר"כ נמצאים בו מלא מהחבר'ה שאני
מכירה,ובמקרה הכי גרוע אני אעביר שיחה נעימה עם אודי הברמן
שכבר
מכיר אותי על כל צדדי,הטובים,הרעים,כל הצדדים..
לאחר תהייה ארוכה ובהייה ארוכה בחדר הארונות שלי החלטתי ללבוש
את חצאית המיני השחורה שלי וחולצה לבנה צמודה צמודה בעלת מחשוף
נדיב למדיי שהבליטה בדיוק את הדברים הנכונים(גם ללא
ההמצאות החדשות בסגנון הפוש-אפ ושאר השתלות..).
ירדתי לאוטו שמעברי שרקו כמה בני נוער,דבר שמאוד החמיא לי
כמובן,בעיקר לנוכח העובדה שאני חולת צעירים,צעירים בגופם אבל
ממש לא בשכלם..
כעבור עשר דקות לערך הגעתי לפאב הקבוע שלי,וחיפשתי מקום חניה
בד בבד שעיני מחפשות מכוניות של מכרים,אך כלום לא נמצא. לפחות
חניה כן. נכנסתי לפאב ואכן,מחציתו היה ריק,עשיתי סיבובון קטן
בתקווה למצוא פנים מוכרות,אך שוב-כלום!
משהו כנראה באמת חשוב קורה היום ורק אני היחידה שלא יודעת
עליו. מכיוון שלא מצאתי משהו או מישהו מעניין הלכתי אל עבר
הבר. בעודי מנסה לקלוט את פניו של אודי,הברמן,עיניי מוסתות אל
עבר
פנים לא מוכרות לחלוטין. הוא היה גבוה,וראו זאת למרות שישב
והישיבה שלו הייתה זקופה כזו,מאלה שמשדרות בטחון עצמי אפילו
יותר גבוה משלי! היה לו שיער שחור. לא קצר מידיי,לא ארוך
מידיי,משהו
באמצע-יפה ממש.. ועיניים ירוקות עמוקות שהייתי נותנת הרבה
בשביל להכנס לתוכן. והלבוש שלו מהסגנון הזה שאני אוהבת.. אוהבת
כל כך!! בחיי שיכלתי לגמור רק למראהו..ותאמינו לי שהוא מסוג
הבחורים שכל אחת היתה מוכנה "לעשות לו טובה".. רק בעיה אחת
קטנה היתה כאן. הוא ישב לבד ופטפט קלות עם אודי.והבעיה הזו
התאפיינה בשתי דילמות עיקריות: או שהוא הומו,או שהוא תפוס.
אודי לא היה הומו,את זה ידעתי כבר(מנסיון..) אז אפשרות אחת
נפסלה אבל יש אפשרות נוספת,שאולי יש איזה מישהי שעושה את צרכיה
כרגע בשירותים-המסריחים(וגם זה מנסיון..) ושתכף תחזור. האפשרות
הזאת עוד היתה פתוחה. חיכיתי איזה עשר דקות,לא מורידה את עיניי
ממנו ופשוט בוהה! בחיים זה לא קרה לי! אך לאחר 10 דקות אלו
החלטתי לפסול גם את האפשרות השניה והגעתי למסקנה שפשוט הוא בא
לבד,בדיוק כמוני!
קמתי מהכסא עליו ישבתי וניגשתי אל עבר הבר. אמרתי שלום נימוסי
לאודי ואפילו נשיקה מיוחדת קיבלתי ממנו בעוד אותו אחד יושב
ומסתכל. התיישבתי לא רחוק,אולי אפילו דיי קרוב,ודיברתי לי עם
אודי על הא ועל דא. אחרי מספר דקות שהרגשתי אי נעימות אמרתי
בתמימות 'אודי,ממש סליחה אם הפרעתי לך לדבר פה עם מישהו,ממש לא
בכוונה. וחוץ מזה,מה זאת החוצפה הזו,ככה אתה לא מכיר לי חברים
שלך? אני נעלבתי..' ואודי המתוק השיב כתגובה 'האמת,אנחנו בקושי
מכירים,דן עבר לת"א מירושליים לפני שבועיים וזאת הפעם הראשונה
שלו פה. אז רק בשביל שלא תעלבי לי: דן תכיר מישהי חמודה
לאללה-שיר'. נעים מאוד אמרתי ואפילו חייכתי,נדמה לי שגם טיפה
הסמקתי. כן,אני! 'נעים
מאוד', הוא אמר ואפילו הוסיף בחוצפה (שמאוד הערכתי אגב)
'ונשיקה על הלחי כמו שאודי קיבל לא מגיעה לי?!' 'לחוצפנים הכל
מותר' ,אמרתי והדבקתי לו נשיקה,רטובה משהו. אודי היה צריך
להמשיך לעבוד ועל כן נתן מספר "הוראות" לדן כאילו אני ילדה
קטנה: 'אני אעזוב אתכם טיפה,בטוח שתסתדרו כבר בלעדיי,אני צריך
להמשיך בעבודה אז ביי שירו'ש ואתה אח שלי תשמור על
הגברת,שמעת?!', 'כן',אמר דן,'לשמירה אל תדאג'.'לשמירה אני לא
דואג,לבחורה כן' אמר אודי וקרץ לדן,דן חייך אליו בחזרה. עשו
ממני תינוקת שזקוקה להשגחה ובאותו הרגע הרגשתי מעט מושפלת..אך
החיוך של דן החזיר לי את החלומות שוב,היה לו ממש חיוך מושלם!
ובכל פעם שהסתכלתי לעברו מצאתי יותר ויותר דברים מושלמים,אבל
אפילו מינוס אחד לא מצאתי,לבנתיים. דיברנו טיפה,אני בעיקר
שאלתי מתי הוא עבר,איפה הוא גר עכשיו,למה הוא
עבר ושאר בולשיטים להעברת הזמן. ואז,בשיא הפליאה העצמית אני
מוצאת את עצמי שואלת אותו, 'בא לך שאני אעשה לך סיבוב היכרות
באיזור?' (מתוך ידיעה מוחלטת לאן ה"סיבוב" התמים הזה יכול
להוביל)
והוא כמובן ענה 'כן בטח,למה לא?!'. בתוכי נשמעה צעקת ישששששש
ענקית,בדיוק בזמן שצעקתי אל עבר אודי ביי שכזה,כמובן שגם דן
אמר לו ביי ואודי רק הניף ידו וחייך חיוך מאולץ,מובן שהיה
מעדיף שדן לא היה מגיע לבר היום וכך בלית ברירה הייתי נשארת
איתו והיינו חוזרים הביתה זה בזרועות האחר,בדיוק כמו פעם..
נכנסו לאוטו שלי ושמחתי שהיום ניקיתי אותו,אם דן היה מגיע יום
אחד לפני הוא היה חושב שדיר חזרים של ממש נמצא אצלי באוטו.
'ריח נעים', הוא אמר כשנכנסנו אליו ואני אמרתי 'תודה,זה
ממני..',והוא פשוט ענה 'אני חושב זה מהאוטו' וחייך חיוך
ערמומי. לא יכלתי להשאר אדישה ואמרתי 'שוב תודה'. נסענו לכיוון
הטיילת ובערך חמש דקות שררה באוטו שתיקה,אף אחד מאיתנו לא
הוציא מילה,ואפילו להתסכל עליו לא יכולתי,ממש לא רציתי לעשות
שטויות בנהיגה ובטוח שלא לעבור
תאונה,הרי הוא רק בחור. שיר,את צריכה להרגע ומהר, החלטתי ביני
לבין עצמי. ובגלל שאני לא הסתכלתי,הוא השלים עבורי את
ההסתכלות,ממש הרגשתי איך עיניו עוברות ובוחנות כל פרט בגופי..
לאחר שנמאסה עליי השתיקה הזו,החלטתי לשבור אותה,גם בגלל העובדה
שלא ממש התחשק לי על הטיילת הערב וגם כדי לראות מה תהיה התשובה
כאשר אני אנחית עליו את ההחלטה לאן נוסעים. הוא חשב כמה שניות
ואז אמר,'אני יודע שאני לא צריך להגיד לך או לספר לך על זה
בכלל אבל אם נלך לבית שלך,מה שאני בהחלט מת לעשות כרגע,אז זה
לא בדיוק יעזור לנו. ואת בטח שואלת למה,נכון? כי בדיוק בזמן
שננסה להתנשק ואולי נסחף למעבר מזה,לכי תדעי,יהיה כבר מישהו או
מישהם שפשוט יחכו לנו שם'. 'מי??!?!' שאלתי בפליאה בלי לחשוב
בכלל איך הוא הגיע לזה. 'חברים שלך,מתוקה,הלוא יש לך
יומולדת עוד יומיים וכל החבר'ה שלך הכינו לך מסיבת הפתעה,שלא
כל כך נשאר ממנה משהו מפתיע. אבל שירי מותק,אני כבר חמש דקות
בוהה בך ובכלל,כל הערב הזה,ואני ממש לא יכול להפסיק אם אני לא
אגע בך ואנשק אותך עוד דקה,כי א אני פשוט אתחרפן. חנית חברה
שלך אמרה לי שיש לה חברה כוסית שסה"כ אני צריך להעסיק אותך
טיפה. אבל לא חשבתי שהיא תהיה כזו כוסית.. כאילו שאת תהיה
כזו..'.
'ממ.. חנית בהחלט ידעה את מי לגייס... אבל איפה היא החביאה
אותך כל כל הרבה זמן?! ושיט,אם חנית כבר איתך אז לא יוצא לנו
מזה כלום!' והייתי בבאסה עצומה,לרגע. 'סתם נפגשנו בשבוע
שעבר,אני באמת עברתי מירושלים לפני שבועיים,חנית רצתה ממני
משהו לאותו הערב אבל היא ממש לא עושה לי מה שאת כן ולכן אין
ביננו וממש לא היה ביננו כלום,וכרגע אני בהחלט בטוח שגם לא
יהיה,הלב שלי מתחיל להתביית על מישהי אחרת..' ואני,ממש לא
כהרגלי הסמקתי בצורה בלתי רגילה,אני בטוחה!
'אז מה את אומרת על הרעיון שלי? נעשה גיחה קטנה אליי
הביתה,לפני שקופצים אלייך?!',אמר בחיוך מושלם שהראה לי שתי
גומות יפות להפליא. 'בשמחה' עניתי,וכולי פשוט קורנת
מאושר.כמובן ששמתי גז עד לבית שלו,שהתגלה,איך לא(!),כבית
מדהים,צמוד לים. עלינו עד הקומה
האחרונה,בקושי פתחנו את הדלת וכבר נשכבנו על השטיח שהנוף משם
השתקף דרך חלון ענק בסלוןהמשקיף לים. איזו מתנת יומולדת קיבלתי
באותו הערב.. המתנה של חיי.. (כמובן שבליבי לא הפסקתי להודות
לחנית על הרעיון המושלם הזה!). אח"כ,לצערנו,לא יכולנו בלי..
הרי הוא הבטיח! חזרנו לבית שלי. וכמובן שכולם מעט כעסו על
האיחור הקט שלנו,אך בכל זאת צעקו לי "הפתעה" שנכנסתי. ואיך
שאני הייתי מופתעת..
:))