היום התאהבתי במישהו רק בגלל סגנון הכתיבה שלו. בגלל הדרך שבה
הוא ביטא משהו, ובמשהו הזה הייתה תחושה מוכרת. ואפילו שזה היה
רק לשנייה, הרגשתי כאילו אני מכירה אותו, כאילו הוא יותר משם
על מסך, כאילו יש חלק בחיים שלו, שקשור בדרך כלשהי לחלק בחיים
שלי.
היום התאהבתי במישהו רק בגלל סגנון הכתיבה שלו. התאהבתי במישהו
רק בגלל המילים שהידיים שלו העבירו על המקלדת. רק בגלל הרגש
שהוא ביטא בכזה דיוק. רק בגלל שאני בודדה.
ולפי מה שהוא כתב, אולי גם הוא.
היום התאהבתי במישהו רק בגלל הסגנון כתיבה שלו. מישהו שאני
לעולם לא אפגוש, לעולם לא אכיר, לעולם לא אדע איך חייו נראים.
ואני אמשיך בחיי שלי, והוא ימשיך בחייו שלו, ולעולם לא ניפגש.
אולי, רק ברחוב, פעם אחת, נחליף מבטים קצרים וחשדניים זה בזה,
וזהו. לא נראה זה את זה שוב.
היום התאהבתי במישהו רק בגלל סגנון הכתיבה שלו. וזאת הייתה
אהבה ממבט ראשון. למרות שאני לא יודעת איך הוא נראה, איך הוא
נשמע, או שום דבר עליו, או על חייו.
התאהבתי בשם, שיכול להיות שזה גם לא השם האמיתי שלו, ויכול
להיות שכן.
היום התאהבתי במישהו רק בגלל סגנון הכתיבה שלו.
ואמרתי את זה לכולם, חוץ מלו.
כי אחרי הכל - זה לא היה מפחדים אתכם, אם מישהו שאתם אף פעם לא
ראיתם היה מתאהב בכם? |