באופן סמלי, אחרי שהיא הלכה לא יכלתי לכתוב יותר. הרעיונות עוד
צפו לי בראש, אבל הכל היה כמו פאזל ענקי, חתיכות כל כך קטנות,
שאף אחת מהן לא מתחברת לשנייה.
ואולי בעצם, אף פעם לא היה לי את הכשרון שחשבתי שהיה לי, אולי
אף פעם לא כתבתי משהו, אלא רק רשמתי כמה מילים, שהתחברו בדרך
מסוימת, ויצרו סיפור.
אולי אף פעם באמת לא ביטאתי את הרגשות שהוצאתי מעצמי, אולי אני
עדיין מלאה בהן.

המוות היה קשה.
אני זוכרת איך הכל התחיל. היא התחילה לצלוע קצת. ולקחנו אותה
לבדיקות. משם התברר שיש לה דימום פנימי. ואיך אמרו לנו את זה.
כאילו זה היה סתם עוד משהו. כאילו שזה רק משב רוח קל, שאפילו
לא מרגישים שהוא פוגע בפנים.
והיה לה קשה. תמיד הייתה לה ארשת פנים עצובה. ולמרות שהיא לא
יכלה לדבר, היא תמיד ביטאה כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה כאב.

ופעם אחת, שמתי לב שהראייה שלה גם בוגדת בה. שמתי לב שמשהו עבר
לידה, והיא לא ממש הגיבה על זה. העברתי את היד שלי ליד הפנים
שלה, והיא לא הנידה עפעף. שאלתי אנשים אם זאת רק אני, או שיש
משהו לא בסדר עם הראייה שלה.
כולם אמרו לי שזה בגלל שהיא כבר זקנה, היא איטית יותר, ולא
יכולה להגיב מהר כמו פעם.
אחרי כמה שבועות, הרופאים הודיעו לנו שהיא עיוורת.

עוד לפני שהיו לי חברות, היה לי אותה. הייתי רצה אליה בזמנים
קשים, אבל לא בזמנים טובים. רק כשהיה לי רע, ברחתי אליה,
חיבקתי אותה. והיא, בלי מילים, ניחמה אותי.
כששברו לי את הלב בפעם הראשונה, היא הייתה שם לצידי. מחייכת
ואוהבת.
נרדמתי לצידה. וקמתי בבוקר, כשכל גופי כאב, והדמעות שהתייבשו
לי על הלחי הרגישו כמו צלקות, שנשארו כפתרון לחידה שלא נשאלה
אף פעם.

סוכרת.
ובגיל כזה, לקבל כל יום זריקה, זה ממש עונש.
כל פעם שראיתי אותה, הייתה יוצאת מפיה מעין יללה כזאת, שעדיין
רודפת אותי בלילות.
יללה של כאב וסבל, ובעיניים שלה היא אמרה לי, שהיא לא רוצה
לסבול יותר.

המצב שלה אומר את מה שכולנו מפחדים לשמוע, אנחנו זמניים
בעולם.
מהרגע שלקחנו את נשימתנו הראשונה, מתחילה הספירה לאחור. וזה רק
עניין של זמן, עד שאנחנו נצטרף לכל אלו שהיו לפנינו.

היא סגרה את העיניים. כל האנשים שהיא אהבה מסביבה. כל הדברים
שהיא אהבה מסביבה.
וכבר לא כאב לה יותר

וכששאלו אותנו אם יש משהו שאנחנו רוצים להגיד, המילים היחידות
שהצלחתי להוציא מהפה שלי היו,
"I haven't felt the way, I feel today, in so long it's hard
for me to specify
I'm beginning to notice, how much this feels like waking
limb, pins and needles
Nice to know you Good-bye,"