מסתובב עם מבט אטום על הפנים, חושב את מי להרוג.
עמדתי שם עם חומר נפץ מחובר לבטן. לוקח כל נשימה לאט, כדי לא
להתפוצץ סתם, מה התועלת?
מכוניות עוברות, שתיתי מים מהבקבוק שלי, מנסה לתפוס מונית.
אישה בהריון עברה לידי, היה לה מבט מודאג, אבל היא אחת, צריך
יותר.
עמדתי ברחוב שקט, ריק. רק רעש של מכוניות מסביב, מצד ימין כביש
סוער ומצד שמאל, בתי מגורים.
תמיד רציתי לגור בבית כזה, העצים הגדולים שמקיפים אותו, הוא
נראה כה קלאסי, לא גבוה מידי, ממש בטעם שלי.
סוף סוף עצרה מונית.
נהג צעיר, 30 מקסימום, "קח אותי לישוב x ", אמרתי.
"אני מדליק מונה", אמר הנהג, ואז הושטתי לו 50 ש"ח ואמרתי שאין
צורך בעודף. "תודה", הוא אמר והתחלנו לנסוע.
זאת הייתה הנסיעה הארוכה ביותר בחיי, כל ה-21, והיא נמשכה רק
רבע שעה.
בדרך ראיתי כמה ילדים משחקים בגן, הם היו 5, צריך יותר, חשבתי.
וחוץ מזה עכשיו יש מדיניות חדשה, להפחיד יותר, זאת אומרת
להיכנס לישובים קטנים ולא מוכרים. כדי שידעו שאנחנו נגיע לכל
מקום, נקבל את המדינה שלנו בחזרה.
שונא אותם! שונא.
יצאתי מהמונית והתחלתי להסתובב, מחפש מקום הומה אדם, אך הכל
ריק.
ואני מסתובב, מצאתי את עצמי לבד לגמרי, מעניין למה היא שלנו.
אבא הסביר לי פעם, לפני שאחי הגדול אחמד התנדב לפיגוע התאבדות.
משהו על הקוראן ואברהם, וישראלים גנבים, ויהודים חוטאים, אללה
נכנס שם איפשהו.
אני כבר לא זוכר. קפאתי לרגע , אני עומד למות, למות, למות,
למות, למות, זה נתקע לי בראש, אני מפחד.
עשיתי צעד קדימה והחלטתי להרוג.
שונא אותם! שונא.
המשכתי להסתובב והגעתי לבנק, ליד הכספומט עמדו 11 איש ולא רחוק
משם עוד אישה צעירה, מדברת בפלאפון, מימין לכספומט.
משמאלו עמדה משפחה קטנה.
אב, אם ותינוק בידיה, וכמה עוברים ושבים הסתובבו ברחוב.
המקום היה חי, ציחקקתי לרגע, כמה אירוני.
קיר הזכוכית של הבנק היה מלא בהשתקפות שלי, מביט בעצמי, ברוצח,
מביט במבט שונא והתקרבתי לאנשים, לכספומט.
להרוג, להרוג, להרוג, אני אלחץ על הכפתור,הם ימותו, מגיע להם.
הם רוצחים, גנבים, חוטאים, רמאים והכי גרוע מכל, יהודים. שונא
אותם.
הייה לי פעם חבר יהודי, ממש מזמן בכיתה א', כשגרנו בשומרון,
קראו לו דוד, הוא היה נחמד, תמיד שיחק איתי בהפסקה כשהייתי
נשאר לבד, הייתי צריך להרוג אותו,מי הוא חושב שהוא, עוזר לי,
איכפתי, יהודי מסריח.
והנה עמדתי שם, שונא, אדום, מתפוצץ.
התכופפתי באמצע הרחוב ונישקתי את האספלט, את האדמה שלי, שלהם,
שלכם, של אלוהים.
קמתי והבטתי לעצמי בעיניים ו... |
