"הסיפר שלי הוא קצת מוזר, על בחורה שלא מזמן הכרתי"
אוקיי הסיפור שלי הוא כך לפני כך:
לפני כמה שנים הכרתי ילדה פראית  ממש לא ברורה,
ילדה מקסימה, ילדה יפה.
היה לה שכל ברמה מאוד גבוהה... לי היא הייתה חברה ממש טובה היו
לי עוד חברות מלבדה   כן, אותה ילדה הייתה נאמנה לי לכל דבר כל
דבר שלי קרה מיד הרגשתי אותה הייתה לי תחושה מאוד טובה
איתה...
עזרה לי באלפי תחומים ,תמכה עירכה עזרה, תמיד אהבה... ערב שישי
אחד ישנתי אצל אותה חברה...
ולא תאמינו מה קרה התחלנו לדבר, דברנו הרבה שעות . השעות
ממשיכות לעבור.. ואנחנו עדיין רק מחובקות עם כמה דמעות מדברות
על דברים מספרות סיפורים איך עוברים להם הימים..
הזמן עובר, אנחנו גדלות, בליבנו אהבות עדיין לוהטת..
ואני אותך שוב מנשקת.. מתחבקות מתנשקות, לא עייפות עדיין
ערות.
היא אומרת "אני אוהבת אותך" אתם בטוחים שהיא באמת התכוונה?!"
אין דבר שאוהב אותך יותר ממני..- אני אומרת..
את אותו המשפט אני ממש זוכרת-"אנחנו לא נפרד לעולם" ראשה
עליי..
את לא חן , אנחנו נהיה בקשר אז מה אם אנחנו לא באותו ביצפר..
אותה נשמה רק דבר... לא ידעה אפילו למה התכוונה..... .
השיגה ממש את מה שרצתה, עשתה, נהנת וכמו כל אחד - אחר כך זרקה,
הרגשתי כמו כדור מטקה על חוף הים קצת חופשייה אבל לא ממש מבינה
מה הם רוצים ממני? למה אני לא כמו כולם?..
"אולי אני לא קיימת בכלל?,לא אבל אני דווקא בסדר עם כולם..."
עברו להם הרבה ימים אנחנו עדיין רק ילדים.. לא ממהרים להתחתן ,
להביא ילדים יש לנו בגריות שצריכים להשלים...
אוקיי-חיוכים , מבטים, סכסוכים, מריבות...
מה נסגר ילדה, אנחנו משלימות?
המון אי  הבנה אי אהבה.. אי תקווה.. ואי רצון להקשבה מיצידה..
ככה עזבה אותי לבד.. היו לה הרבה חברים מהצד הרגשתי מיותרת
איתי לא משחקים באהבה היא ידעה אבל בכל זאת התעקשה
אהבתי תנשיקות שלה, אהבתי תמבטים שלה, איכפתית כמו אמא קטנה
עכשיו נותרתי בודדה איפה אמצא עוד דבר כזה פה בעולם?
הכל מפוצץ פה טמטום , רועה ושנאה , אין מה לחפש אני חוסכת זמן
להתאמץ.
אני רק יודעת דבר אחד - הפרח שלי חיי, והוא עוד יפרח ואהיה
אוצר אני מבטיחה לכם אותכם הוא לא אשכח...

פעם היה לי פרח, פרח פורח פרח מלבלב פרח שמח"...