[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל שרוני
/
אין אהבה, וסקס?

הוא הסתכל עליי בעיינים מלאות תשוקה, וראיתי שהוא כבר לא משתלט
על היצר המיני שלו. הוא לחש לי שאני סקסית מטריפת חושים...
אולי זה נכון, אולי הוא אומר את זה משום שהוא מת לזיין אותי
כבר. אבל משכתי את זה, אולי בגלל שלא רציתי להכנס לחוויה
המדהימה הזאת שנקראת סקס.

זה לא שאני בתולה טהורה וחסודה, פשוט לא התחשק לי מערכת יחסים
מסוג כזה, ושלא תבינו לא נכון, אני מתה על סקס. אני אוהבת
להשתולל, ולפעמים זה כיף לעשות סקס בשביל הנאה נטו.
הוא המשיך ללטף אותי בעדינות ולהביט בי כחיה רעבה לטרף. הוא
היה חייב להתפרק, חייב היה לגמור. נישקתי אותו בפראות, נשכתי
את שפתיו.
ופתאום כל התאוריה שלי התנפצה. פתאום אני נסחפת, למרות שמקודם
אמרתי שאני לא רוצה סקס... ומצאתי את עצמי מורידה ממנו את
הבגדים, נותנת לו להפשיט אותי, יושבת על ברכיו ומרימה את גופי
כלפי מעלה.
הזין שלו עמד להתפוצץ. ואני רק רציתי לגרות אותו... ירדתי למטה
והתחלתי ללקק את הזין שלו, לאט לאט, ואז באופן שיטתי הגברתי את
הקצב. מצצתי לו בקצב מטורף. והוא נאנח.
אבל לא נתתי לו לגמור. הוא ליטף את השדיים שלי ולא הפסיק
למלמל.
"תזייני אותי כבר" הוא צרח, ובמקום להענות לבקשה הלא כל כך
מוגזמת שלו רק נשכתי לו את השפתיים ולחשתי "שתוק ותן לי לעשות
את העבודה!" הוא חייך חיוך דבילי... נראה לי החיוך הכי דבילי
שהוא יכל לייצר ושתק. אני ממשיכה ללטף את הזין שלו, והוא כבר
משתגע "תכניסי אותו לתוכך... תכניסי כבר, אני מת לזיין אותך."
העפתי אותו אחורה, תפסתי בשערות שלו, העיינים שלי נפקחו כמעט
יצאו מחוריהן "אמרתי לך לשתוק נכון?!" הוא הינהן, כנראה ראה
שהפכתי לחיה רעה. ככה אני בסקס. אוהבת להיות השולטת.
אחריי חצי שעה של כמעט התעללות נפשית בפרטנר שלי לסקס להערב,
תפסתי לו את הזין חזק והכנסתי אותו לתוכי. זזתי כשהוא בתוכי,
עולה למעלה ויורדת למטה, נאנחת, מתנשפת...



התעוררתי בבוקר לרעש המכוניות. אגלי הזיעה כבר נעלמו, הוא ישן
כמו תינוק. חייכתי. עבר עליי לילה סוער, כמו כל לילה. פתאום
עברה בי תחושת חלחלה, כל כך רציתי להקיא.
מה לעזאזל עשיתי?!
תפסתי את שתי הרקות שלי, והתחלתי לעסות אותן בעדינות.. מנסה
לסדר לעצמי את המחשבות בראש. זה לא שהתחלתי לפתח כלפיו רגשות,
זה לא שהסקס לא היה טוב, זה גם לא קשור לעובדה שהוא הידיד הכי
טוב שלי, פשוט שלרגע לא הבנתי מה גרם לי להזדיין עם יצור
כמוהו...



"רון?!?! שכבת עם רון?!" היא צעקה. הטון שלה התפרש בעיני חצי
זילזול, חצי פליאה.
הנהנתי.
"רון?!?! מתי הספקת בכלל? היית אצלי עד אחת בלילה!" היא פשוט
לא האמינה.
"היום לפנות בוקר..." אמרתי בלחש כאילו מפחדת שתשמע אותי.
"מה עשית אצלו לפנות בוקר?!" היא שאלה, כבר מתחילה לעכל את מה
שסיפרתי לה.
"עזבי, לא חשוב. אני עייפה. ביי." לקחתי את הפלאפון שלי, הארנק
ואת המפתחות של האוטו ונכנסתי לרכב. הגברתי את המוזיקה לפול
ווליום מכוונת לתחנה שאני אוהבת ומתניעה בו זמנית את הרכב.
כן, גם אני חשבתי שאני נוסעת הביתה, אבל במקום לפנות ימינה
בסיבוב השלישי מהבית של יפעת, המשכתי ישר.
החנתי את הרכב על יד הדשא שאני ורון כל כך אוהבים. ושרקתי את
השריקה שלנו. הוא הציץ מהחלון וסימן לי שהוא כבר יורד.
חיכיתי כמה דקות, הוא לא ירד. שרקתי שוב... הוא שוב הציץ
מהחלון הסתכלתי עליו, הוא נראה קצת שונה מאתמול וצרחתי "אתה
מתכוון לרדת עוד היום?!" עד כמה שיכולתי לזהות ממרחק של 4
קומות ראיתי מין חיוך על הפנים שלו, אבל יכול להיות שטעיתי
"רגע!! אני רק שם ג'ל."
נאנחתי. הוא כבר יותר גרוע ממני בכל מה שקשור בלהשקיע בעצמו על
אחת כמה וכמה אם מדובר במראה חיצוני.
סוף סוף אחרי רבע שעה ארוכה שהתבשלתי בשמש של דרום תל אביב הוא
החליט לרדת. ראיתי אותו מתקדם מדלת הכניסה לבניין שלו בצעדים
קטנים. 'מה יש לו? הוא נראה כל כך משונה...'  אמרתי לעצמי.
הוא קיבל אותי בחיבוק חם, כמו שתמיד היינו רגילים. אולי זה רק
בראש שלי, אבל גם החיבוק הזה היה שונה משאר הימים.
איך סקס יכול לשנות מערכות יחסים...
התקדמנו לכיוון החומה שתמיד היינו יושבים עליה אני והוא,
ומעשנים נרגילה. התישבנו, הוא הדליק סיגריה וכמובן, הציע לי
אחת בנדיבות. נמנעתי מלקחת, גם בגלל שהוא מעשן נובלס וגם בגלל
שרציתי להפחית בכמות הסיגריות שאני מעשנת ליום.
"אז מה המצב?!" הוא שאל כאילו כלום.
"בסדר. חזרתי מיפעת, אז רציתי לקפוץ לראות מה שלומך." אמרתי
בקרירות. הצטערתי שבאתי.
"הא באמת? נו מה שלום יפעת? עדיין עם החבר המכוער הזה שלה?"
הוא שיחק עם קצות האצבעות בחול ובזרדים היבשים שהיו זרוקים
שם.
"האמת שלא שאלתי מה לגבי הקוף שלה..." עניתי ביובש.
הוא צחק, "אז על מה דיברתן? היא כל היום מדברת על הבבון הזה."
כרגיל, לחבר של יפעת כולם קוראים בשמות. הוא באמת מזכיר קצת
קופיף.
"עליך." תשובה קצרה וקולעת.
"פששש.. עלי? מה יש לדבר עלי?!" הוא היתמם. אני שונאת שהוא
עושה את זה.
"אוי נו באמת רון, מה אתה משחק אותה לא יודע." התפרצתי עליו.
"זה בקשר לאתמול?! הסקס המדהים שלנו?" הוא ענה באופן חד
וברור.
"כן..." עניתי, והרגשתי בקול שלי שהוא רועד. עוד שנייה הדמעות
מתפרצות. לא פחדתי לבכות על ידו, הוא הרבה פעמים ראה אותי
בוכה. אבל משהו הפריע לי להתפרק.
"דווקא נורא נהנתי. לא ידעתי שאת כ"כ חרמנית" הוא ירה את המשפט
הזה כמו חץ. גם אני נהנתי, אבל אני לא יודעת אם ההנאה הזאת
היתה שווה. "רון..." ניסיתי להתחיל משפט. הוא הרים אלי את
העיינים החומות שלו ושאל "מה מאמי?", אני שונאת שהוא קורא לי
'מאמי' תמיד זה נותן לי קונוטציות שליליות וקשה לי אח"כ להמשיך
איתו בשיחה.
"אני הולכת... נדבר כבר הא?" קמתי.
"בסדר. ושתדעי לך שמי שאמר לך שאת לא טובה במיטה פשוט לא יודע
מה זה זיון."
ידעתי! זה לא יצא לו מהראש בחיים. אז הזדינתי איתו.. אז מה?!
ידידים כבר לא נוכל להיות.



הסתכלתי עליו בעיינים מלאות תשוקה, והרגשתי שאני כבר לא משתלטת
על היצר המיני שלי. לחשתי לו שהוא כל כך עושה לי את זה, ואני
מתה כבר שהוא יהיה בתוכי... וכל כך רציתי להכנס לחוויה המדהימה
הזאת שנקראת סקס. הוא עצר אותי לרגע, התבונן בי ארוכות וירה
"מותק, את נימפומנית..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אלוהים היה
מצליח לברוא אבן
שהוא לא יכול
להרים הוא בטוח
היה שובר אותה!



נכתב ביום כיפור


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/9/02 14:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל שרוני

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה