
"רון?!?! שכבת עם רון?!" היא צעקה. הטון שלה התפרש בעיני חצי
זילזול, חצי פליאה.
הנהנתי.
"רון?!?! מתי הספקת בכלל? היית אצלי עד אחת בלילה!" היא פשוט
לא האמינה.
"היום לפנות בוקר..." אמרתי בלחש כאילו מפחדת שתשמע אותי.
"מה עשית אצלו לפנות בוקר?!" היא שאלה, כבר מתחילה לעכל את מה
שסיפרתי לה.
"עזבי, לא חשוב. אני עייפה. ביי." לקחתי את הפלאפון שלי, הארנק
ואת המפתחות של האוטו ונכנסתי לרכב. הגברתי את המוזיקה לפול
ווליום מכוונת לתחנה שאני אוהבת ומתניעה בו זמנית את הרכב.
כן, גם אני חשבתי שאני נוסעת הביתה, אבל במקום לפנות ימינה
בסיבוב השלישי מהבית של יפעת, המשכתי ישר.
החנתי את הרכב על יד הדשא שאני ורון כל כך אוהבים. ושרקתי את
השריקה שלנו. הוא הציץ מהחלון וסימן לי שהוא כבר יורד.
חיכיתי כמה דקות, הוא לא ירד. שרקתי שוב... הוא שוב הציץ
מהחלון הסתכלתי עליו, הוא נראה קצת שונה מאתמול וצרחתי "אתה
מתכוון לרדת עוד היום?!" עד כמה שיכולתי לזהות ממרחק של 4
קומות ראיתי מין חיוך על הפנים שלו, אבל יכול להיות שטעיתי
"רגע!! אני רק שם ג'ל."
נאנחתי. הוא כבר יותר גרוע ממני בכל מה שקשור בלהשקיע בעצמו על
אחת כמה וכמה אם מדובר במראה חיצוני.
סוף סוף אחרי רבע שעה ארוכה שהתבשלתי בשמש של דרום תל אביב הוא
החליט לרדת. ראיתי אותו מתקדם מדלת הכניסה לבניין שלו בצעדים
קטנים. 'מה יש לו? הוא נראה כל כך משונה...' אמרתי לעצמי.
הוא קיבל אותי בחיבוק חם, כמו שתמיד היינו רגילים. אולי זה רק
בראש שלי, אבל גם החיבוק הזה היה שונה משאר הימים.
איך סקס יכול לשנות מערכות יחסים...
התקדמנו לכיוון החומה שתמיד היינו יושבים עליה אני והוא,
ומעשנים נרגילה. התישבנו, הוא הדליק סיגריה וכמובן, הציע לי
אחת בנדיבות. נמנעתי מלקחת, גם בגלל שהוא מעשן נובלס וגם בגלל
שרציתי להפחית בכמות הסיגריות שאני מעשנת ליום.
"אז מה המצב?!" הוא שאל כאילו כלום.
"בסדר. חזרתי מיפעת, אז רציתי לקפוץ לראות מה שלומך." אמרתי
בקרירות. הצטערתי שבאתי.
"הא באמת? נו מה שלום יפעת? עדיין עם החבר המכוער הזה שלה?"
הוא שיחק עם קצות האצבעות בחול ובזרדים היבשים שהיו זרוקים
שם.
"האמת שלא שאלתי מה לגבי הקוף שלה..." עניתי ביובש.
הוא צחק, "אז על מה דיברתן? היא כל היום מדברת על הבבון הזה."
כרגיל, לחבר של יפעת כולם קוראים בשמות. הוא באמת מזכיר קצת
קופיף.
"עליך." תשובה קצרה וקולעת.
"פששש.. עלי? מה יש לדבר עלי?!" הוא היתמם. אני שונאת שהוא
עושה את זה.
"אוי נו באמת רון, מה אתה משחק אותה לא יודע." התפרצתי עליו.
"זה בקשר לאתמול?! הסקס המדהים שלנו?" הוא ענה באופן חד
וברור.
"כן..." עניתי, והרגשתי בקול שלי שהוא רועד. עוד שנייה הדמעות
מתפרצות. לא פחדתי לבכות על ידו, הוא הרבה פעמים ראה אותי
בוכה. אבל משהו הפריע לי להתפרק.
"דווקא נורא נהנתי. לא ידעתי שאת כ"כ חרמנית" הוא ירה את המשפט
הזה כמו חץ. גם אני נהנתי, אבל אני לא יודעת אם ההנאה הזאת
היתה שווה. "רון..." ניסיתי להתחיל משפט. הוא הרים אלי את
העיינים החומות שלו ושאל "מה מאמי?", אני שונאת שהוא קורא לי
'מאמי' תמיד זה נותן לי קונוטציות שליליות וקשה לי אח"כ להמשיך
איתו בשיחה.
"אני הולכת... נדבר כבר הא?" קמתי.
"בסדר. ושתדעי לך שמי שאמר לך שאת לא טובה במיטה פשוט לא יודע
מה זה זיון."
ידעתי! זה לא יצא לו מהראש בחיים. אז הזדינתי איתו.. אז מה?!
ידידים כבר לא נוכל להיות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.