אני רוצה לנסוע למרחקים,
למרחבים הפתוחים לדהור על סוס לבן, שקט.
רק אני והוא,
שתהיה לי השלווה שלי, השקט...
שיהיה לי זמן, שאני לא אמהר להספיק.
בלי דאגות.
בבוקר אתרחץ באגם הפתוח, הקריר,
בצהרים ארכב על הסוס במדשאות,
ובערב אשן תחת כיפת השמיים, מתחת לכוכבים.
אני רוצה לראות עולם, להכיר מקומות חדשים.
לראות נופים.
אני הטבע והסוס.
אני מדמיינת לי את המסע,
אני והשלווה.
לסוס אין תלונות אליי, אנחנו מסתדרים.
השמיים כחולים, אין סערה.
אני שמחה.
מזג האוויר נוח , והדמעות שלי הם משמחה.
אני לא רבה, לא כועסת, אני מתעסקת רק בעצמי.
ומטפלת בסוס.
אין עבר, והעתיד מעבר לאגם.
הסוס שומר עליי ואני עליו, אין סכנה.
יש תחושה של ביטחון באוויר.
לא נאכזב אחד את השני אנחנו כבר קשורים.
ואני מאמינה שהמסע הזה, המסע שלי,
זה מסע של שלווה ואושר,
אין בעיות, אין לי תחושות שליליות,
אני פשוט שמחה.
עם הסוס שלי, והטבע.
לא לקחתי כלום מהבית,  כל מה שאיתי,
זה נטו אני עצמי עם היכולות שלי,
העקרונות שלי הדעות שלי,
המחשבות, האהבות, התחושות רק  אני.
זה לא סתם מסע,
זה המסע שלי עם עצמי, לחיפוש הרוגע והאושר הפנימי,
זה לא סתם מסע זה המסע שלי.




אני מסתכלת על החיים שלי עד עכשיו,
וזה מין מסע- המסע שלי.
מסע אל  המרחקים אל הלא נודע,
אני לא לבד, ולא עם סוס,
אני מוקפת בהמון אנשים,
העבר שלי רודף אותי עוד לפני שנולדתי,
דבר שלא בשלטתי, ואצתרך להתמודד איתו כל החיים.
הזמן רץ, ואני ממהרת להספיק, לנצל את הרגע אך לדאוג לעתיד.
אני בוכה הרבה,
ומתעסקת כל כך הרבה עם הטפל.
אני מרגישה כל כך הרבה פחד ומעט ביטחון.
אני לא נקשרת לאנשים, כי אני פוחדת להתאכזב.
והאנשים שאני הכי קשורה אליהם זה בגלל שאני תלויה בהם.
אני יושבת בחדר סגור מלאה בדאגות, וכל המטלות שעלי לעשות
עוברות במוחי זו אחר זו.

אני חושבת על המסע החלומי שלי,
לדהור במרחבים הפתוחים תחת כיפת השמיים,
כשיש את כל הזמן שבעולם,
ולחפש את האושר והשלווה בעולם המושלם.
ואני מסתכלת על המסע המציאותי שלי,
מלאי דאגות, מלאי מכשולים,
כשהזמן רץ ואני בעקבותיו.
בשניהם כל מה שיש לי זה רק את אני עצמי,
המחשבות שלי, העקרונות שלי, התחושות שלי, האהבות שלי,
בשניהם זה נטו אני עצמי.
יהיה לי קל לשמור על הנשמה שלי במרחבים,
למצוא את האושר כשאני לא ממהרת,
במסע החלומי את השלווה אמצא במהרה, והיא תהיה ארוכה.
בעולם המציאותי שלי,
הזמן עובר בקצב מטורף, והמסע לחיפוש האושר ארוך ולא קל,
"הנטו אני" הוא השפעות מהסביבה, מהמשפחה,
מהילדות, מהעבר, מהעתיד, ועוד מכל כך הרבה דברים.
יהיה קשה לשמור עליה שתהיה ממש שלי,
יהיה קשה לדאוג שלא ישתלטו לי עליה.
מאושרים הם האנשים שלא נולדים לעולם מאושר אלה עושים ממנו
כזה.
ובסוף  לאחר מסע ארוך, קשה ומייגע,
מלא מכשולים ולא קל.
אני אמצא, דקה אחת, קצרצרה,
של שלוה ושל אושר,
בלי דאגות. נטו אני, פשוט שמחה.
דקה אחת של אושר ושלווה,
זהו לא יהיה סוף המסע, אחכה לעוד דקה קצרצרה.
בשבילי המסע עדיין לא תם..