ושוב זימנני העולם בצו קריאה להתפלש
במלאות ימי היש
בדיוק כשנדמה היה כאילו
בידיי שליטה בחיינו
לפחות בחיי
טרום ימי עין הסערה הנוטפת
דקורה ממערבולות המעטפת
ואשליית המחדל המתוקה
מנוצחת תמידית בידי
כמיהת הנגיעה באסור
מרפד בלאט, פתן עקלקל,
מוסווה ברוך השקיעה בתוכו
עננים עננים
צמר גפן ורוד
באינסוף מצטנף לחור שחור
נצנוצו מתעתע בזהוב כוזב
מושכנו כצמד פגאנים שחורים
במחול הפראי במעמקי ג'ונגל
שוצף ומטביע מיוזע ופרוץ
עלעליו לוטפים
הרוח בעפאיו לחשי ליליות
גזעיו משענת קנה רצוץ