כאילו - אני לא מבין.

כל פעם שקורה לי משהו רע, מצד אחד אני רוצה שידעו, שיעזרו,
שיהיו הכתף שלי. מצד שני, אני רוצה לשתוק, לשמור את זה לעצמי,
להתמודד עם זה לבד, ובאותו זמן שישאלו אותי, "מה קרה לך?",
"אתה בסדר?", "נו שפוך, תפסיק להסתגר!" וינסו להוציא את זה
ממני בכל דרך אפשרית עד שאגיד סוף סוף.

אני לא חושב שאני צריך את כל זה עליי. זה סתם מכביד ולא כיף.
אין בשביל מה. זה סתם.

כל פעם שקורה לי משהו טוב, זה כבר סיפור אחר, אני מתפוצץ
משמחה, מספר לכולם ולא חושב על שומדבר אחר מזה במשך זמן
מסויים, אני מניח, עד שמגיע המשהו הרע הבא..