רונן ירקון / לפני פריצה |
אבל את בתדהמה גמורה ויופייך הוא שמשטה בי
כי רגשותייך לא עולים אל הפנים המגשימות תשוקה
וסליחתך אינה נמדדת כאחד עם רצוני.
זו אומרת לעצור אבל בפנים כמו מטאור
אשר נשלח אל הקרקע ומתנפץ לרסיסים.
אדישות חוסמת את מקומה של דאגה
וייסורי חטא מתעלים דרכם אל חדרים שבלב.
אורות גדולים וצחוק גורל קוראים את שמי, את שמך לחוד.
את להב פחדיי מלטפת רוח יום של חום
וזה הזמן לזרום, הרחק ממך,
למצוא עצמי מחדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|