הסתכלתי על המראה שתלויה על הקיר בחדר. הסתכלתי עליה טוב טוב
וחזק ומרוכז. "מה אתה רוצה ?!" צעקתי ישר אליה. "מה אתה חושב
שאני רוצה ?" ענתה לי ההשתקפות. "אל תענה לי בשאלות או
בהתחכמויות, זה לא יעזור לך הפעם ... " תמיד רציתי לעשות את
זה, אבל רק עכשיו היה לי את הכוח, הכוח לעמוד מולו. "אני רוצה
מה שאתה רוצה." הוא ענה לי. "אולי אנחנו דומים, אבל זה לא אומר
שאנחנו רוצים את אותם דברים." "בטח שאנחנו רוצים, זוכר ? אני
ההשתקפות שלך. מה שאתה רואה כאן - זה בדיוק מה שאחרים רואים."
הוא צדק ? אני לא חושב ככה. "אתה חושב מה שאני חושב ?" שאלתי
אותו. "אני חושב מה שאתה חושב." "שוב פעם אתה מתחמק. אם אנחנו
חושבים אותו דבר, אז על מה אני חושב עכשיו? תענה לי!" ההשתקפות
הסתובבה סביב עצמה והתהלכה בחדר ההפוך שבתוך המראה.
"אהא, תפסתי אותך במילה שלך." ההשתקפות חזרה לקידמת המראה. "
תזכור, אדוני, שאני ההשתקפות שלך, ולא יעזור לך, לעולם לא
יעזור לך, אני תמיד אהיה שם, ואני תמיד אהיה מה שאחרים רואים
בך. לא משנה לאיזו מראה תסתכל, אני אהיה שם, באותה צורה וגודל,
מחכה לך, ומסתכל עליך בחזרה." הפעם אני הסתובבתי בחדר,
והסתכלתי אליו חזרה בחיוך. "תזכור שאתה בתוך המראה, ואתה לא
מסתכל עלי, אלא זה אני שמסתכל עליך, ובמוחי כמו שאני יוצר
אותך, אני גם יכול להרוס אותך, כי אתה לא אני. אני אני ! "
ההשתקפות נרתעה לאחור והתנפצה לרסיסים והשאירה אחריה חדר הפוך,
וליד המראה - אדם גדול מאוד וחזק מאוד.