שמואל אטלי / השמש וההיא |
יושבת לבדה על החוף
מהורהרת, ממורמרת
מנסה לשים לזה סוף
מביטה לה, וחושבת
על הכתם הכתום האדום
שבצורה כה, מעורבת
הכיל אהבה וגם חום
איך גווע, וטובע
במהירות במים הקרים
ושוקע, מתגעגע
משאיר אותה ללא חברים
מיותמת, מפוחדת
קפואה המומה, בחושך אימים
אך מתעקשת, מתעקשת
להמשיך ולשכוח נכונות הפרטים
לא זוכרת, לא אומרת
את שהמדע גילה לפני שנים
שלא השמש, היא שנוטשת
אלא אנחנו, את גבנו אליה מפנים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|