ריח חזק של סיגריות דיגדג באפה של תמר. ריח של סיגריות. היא
שנאה ריח כזה. הוא עשה לה בחילה. היא שנאה לשבת עם אושר בחוץ
כשהיא מעשנת. אושר ותמר ישבו בחוץ, זה היה אחד מהלילות החמימים
של יולי, אבל משום מה היה לתמר קר. אושר עישנה בשרשרת, ואיפרה
את אפר הסיגריה לתוך כוס. זה הכי הגעיל את תמר, אבל היא ניסתה
להתעלם מזה, ולא להסתכל על זה כי היא ידעה שזה יעביר בה גל
אדיר של גועל. מה לעשות, זה מגעיל אותה... אפר של סיגריות,
וריח של טיגון, ושיער שתקוע בכיור. היא יכולה להקיא מדברים
כאלה.
השעה הייתה שתיים בלילה, ותמר דיי הצטערה שהיא החליטה לבוא
לאושר. היא העדיפה להיות עכשיו בחדר שלה, במיטה שלה, בבית עם
אמא ואבא. תמר שונאת כשזה קורה לה- היא שונאת להתגעגע הביתה.
כי זה גורם לה לבכות. בעיקר היא מתגעגעת לאמא שלה.
לאושר אין אמא, אמא שלה מתה. אושר לא מדברת על זה הרבה, אושר
דיי קשוחה, וזה נראה כאילו שהיא שכחה את אמא שלה. למרות שהיא
לא שכחה אותה... כי היא הרי הייתה האושר של אמא, אבל אפילו זה
לא החזיק אותה בחיים.
אושר ותמר ישבו בחוץ והתפלספו, על משמעות החיים, ועל אהבה.
אושר חושבת שהיא מבינה באהבה. היא ככה יושבת, שואפץ עוד שאכטה
מהסיגריה, מנידה בראשה ומפריחה לחלל האוויר קלישאה דביקה, שהיא
בטח למדה מאחת הסדרות האמריקאיות המטופשות האלו, ביחד עם עשן
הסיגריות שעושה בחילה לתמר. תמר תמיד מרגישה תינוקת ליד אושר.
כי אושר חכמה, ומבינה במוזיקה איכותית, וכותבת שירים, ומעשנת,
ושוכבת עם גברים. לא סתם בנים, אלא גברים. אושר כבר שכבה עם
כמה גברים שגדולים ממנה ב- 10 שנים... ותמר סתם ילדה קטנה של
אמא, שבחיים שלה לא עישנה, נסעה בטרמפ, השתכרה או התמרדה נגד
משהו או מישהו, ולהחזיק ידיים ולהתנשק זה הכי הרבה שהיא
יודעת...
אושר יפה. כשהיא מפריחה את עשן הסיגריה ומבט מהורהר בעיניה, זה
גורם לתמר לרצות לחבק את אושר חזק חזק. וזה הדבר הכי מוזר, כי
תמר מרגישה לפעמים שהיא יכולה להרוג את אושר, או לפחות לפצוע
אותה קשה. ועכשיו היא מרגיה שהיא פשוט יכולה לחבק אותה חזק
ולנשק אותה. זאת אושר- מקסימה כל כך ומצד שני גם כל כך
מעצבנת.
תמר שונאת כל כך כשאושר מתחילה להתפלסף, היא מרגישה שזה סתם
כזה, שזה לא כל כך אמיתי. שזה הכל פוזות ואין מאחורי זה כלום.
זה באמת דיי מעצבן אותה שאנשים משפריצים כמה משפטים שהם למדו
מאיזה סרט, ואז מרגישים נורא חכמים עם עצמם. ובעצם הם בעצמם לא
מבינים את המשמעות.
תמר מרגישה פתאום טיפשה. שבמקום להגיד לאושר רת האמת - את מה
שהיא חושבת, היא יושבת איתה ומתפלספת למרות שהיא נגעלת מזה.
כנראה שלפעמים פשוט יותר קל לשתוק ולוותר מראש.
רוח קרירה נושבת, רוח קרירה של ערב קייצי. הרוח מעבירה בהן
צמרמורת קלה, ותמר מרגישה פתאום מאושרת. היא מרגישה שהיא רוצה
לנשק את אושר. ולא סתם נשיקה - אלא נשיקה אמיתית של אהבה. אושר
מסתכלת על תמר בעיניים חומות נוצצות, היא אוחזת בידה של תמר
ושוב שתיהן מצטמררות.
אושר מכבה את הסיגריה בתוך הכוס, בדיוק כמו שתמר שונאת. היא
קמה ומתיישבת קרוב לתמר. ככה הן יושבות קרובות כל כך, תמר
מסתכלת לתוך העיניים הנוצצות של אושר. תמר חושבת שהעיניים של
אושר נורא יפות, היא מסתכלת לתוכן - ורואה נשמה כל כך זקנה.
הן מתקרבות אחת לשנייה, ומצמידות את שפתיהן לנשיקה רכה ומתוקה.
נשיקה שכל אורכה שתיי שניות, אבל היא מכילה בתוכה את כל האהבה
שלהן אחת לשנייה, וגם את כל השנאה.
הן קמות, אושר אוספת את הכוסות, והן נכנסות לתוך הבית.
תמר נכנסת למיטה המתקפלת בחדרה של אושר. אושר נכנסת למיטתה
ומתכסה בשמיכה עד קצה אפה. "לילה טוב תמר" אושר מכבה את האור.
"לילה טוב אושר".