"לא לאהוב זה כמו לא להתרחץ", היא אמרה לי וטרקה את הדלת.
יכולתי להישבע ששמעתי את הבכי שלה כשהיא ירדה במדרגות תוך כדי
ההתנהגות המטורפת שמעולם לא ראיתי בה. ניגשתי אל עבר החלון,
הגפתי קצת את התריסים, כדי שלא תראה שאני מסתכל עליה, וראיתי
אותה הולכת לאורך כל הרחוב בהתחלה מהר ואחר כך לאט, מאוד לאט,
כאילו שהיא לא רוצה להגיע לאן שהיא הולכת. אחרי כמה צעדים
איטיים שכאלה היא פשוט התישבה על ספסל רחוב לרגע, ומייד קמה
ורצה משם לכיוון הבית שלה שהיה לא רחוק משם.
מאז לא ראיתי אותה, סיפרו לי שעוד באותו ערב היא קפצה מהצוק
שבחוף הצוק בהרצליה לתוך הים ומתה במקום, הרי הים קצת יותר
רחוק מהצוק, כידוע. היא נפלה על איזה סלע והתפרקה לכמה חלקים,
לא רוצה לחשוב על זה בכלל. דוקא הייתה בחורה די יפה, חבל.
ליד הגופה מצאו חתיכת נייר שהיא כתבה עליה, אחר כך הסתבר שזה
היה חלק מפתק שהיא כתבה בשביל מי שימצא אותה מתה. הבעיה הייתה
שהחלק השני של הפתק נקרע ונסחף עם גלי הים. היה כתוב עליו משהו
כמו: "...מה בסך הכל ביקשתי...", "...הוא לא השאיר לי ברירה",
"...הוא לא התרחץ". אי אפשר היה להבין הכל כי מחצית מהנייר הלך
לו לאי שם בין  גלי הים.
בכל אופן, דבר אחד נשאר לי ממנה, כתבתי שלט כזה גדול אצלי
במקלחת, "לא לאהוב זה כמו לא להתרחץ". אף פעם לא ממש הבנתי מה
היא התכוונה כשאמרה לי את זה אבל הייתה לי הרגשה שזה איזה מסר
חשוב, והיה בזה איזה אפקט כזה של "מילותיה האחרונות", אז
החלטתי לתלות את זה שם. הרי לאיפה זה יותר מתאים מלמקלחת.
תמיד הרהרתי מה הייתה הכוונה שלה, היו לה כל מיני משפטים כאלו
מוזרים, שנשמעים כאילו הם חכמים. כל מי ששמע אותם תמיד אמר שזה
משפט ממש חכם, למרות שבעצם אף אחד לא הבין אותם באמת. לפעמים
אני חושב בעצמי אולי היא סתם עובדת ככה על כולם, כי היא יודעת
שלא נעים לומר שלא מבינים אותה, במיוחד לבחורים שמנסים להתחיל
איתה. בכל אופן החלטתי לחשוב על זה יותר, כי היו לה גם כמה
יציאות טובות בחיים, כמו "מי שאומר על אחרים הוא בעצמו", שעד
היום לא הבנתי אם זה אומר שמי שלא אומר על אחרים אז הוא לא
עצמו או שזה לא קשור. היה לה עוד אחד שהיא אמרה שסבתא שלה
לימדה אותה פעם והיא באמת הייתה אישה חכמה, "אף פעם אל תצאי
ערומה מהבית, אי אפשר לדעת את מי תפגשי ברחוב", זה אמנם לא
מהמשפטים המסוגננים שמצלצלים יפה אבל אין ספק שזה משפט חזק,
באמת אי אפשר לדעת את מי פוגשים ברחוב ובאופן כללי לא כדאי
לצאת ערומה מהבית, כי אם היא תצא ערומה יעצרו אותה או משהו
כזה. גם "אם אתה מרגיש לבד תחשוב עלי", זה גם היה שלה והיה בזה
משהו ממש נכון, במיוחד אחרי שנפרדנו, כל פעם שהרגשתי לבד
ושעצוב לי חשבתי על זה שלה עצוב יותר ואין לה אף אחד וכולם
חושבים שהיא מוזרה, אני חייב לציין שזה שיפר לי את ההרגשה
תמיד.
היו לה עצות ממש טובות לחיים, אין ספק שהיתה לה חכמת חיים,
"תמיד תבדוק שלא עובדים עליך", יש בזה משהו חכם ונכון, גם די
מציאותי ולא תמים.
אין ספק שהיא הייתה מיוחדת, אבל אם אני לא אוהב זה כאילו אני
לא מתרחץ? זה כבר נשמע לי קצת מוגזם, אבל אם היא התאבדה בגלל
זה כנראה שבאמת היה מאוד חשוב לה שאתרחץ... חבל.