הנשמה והלהב
יומן החפירה: שנת 943 לנ"מ, חודש 9 יום 4 שעה 23:34.
החפירות נמשכו כרגיל, החורבות האלו מציעות מידע מרשים בהרבה
מכל חורבות אחרות שביקרתי... הממצאים המדהימים ממשיכים להופיע
בקצב שלא ראיתי ב-17 שנותי כארכיאולוג... ממצא אחד שלם יותר
מכל האחרים - המבנה, השלמות והכוח שהיה טמון בו הציע שהוא קיים
רק זמן קצר, בדיקה פחמנית שערכנו במקום (יש לציין שנאלצנו
להשתמש במסור אבני כוח כדי להוציא שביב דק ביותר מהממצא, הוא
היה קשיח יותר משלדה חיצונית של דרקון מזן בהמות'!) אומרת שהוא
קיים יותר מ-4000 שנה לערך, אולי יותר - הסיכוי שמשהו ברמת
שלימות כזאת יישתמר בשלימות כזאת הוא אפסי, ואף שלילי - אף
חומר המוכר לאדם בימים אלו לא מסוגל לשרוד כל כך הרבה זמן בלי
שחיקה... ועם זאת - אולי הייתה תרבות לפני הכאוס הראשוני? אולי
היו אנשים לפני החרבת התרבות הקדומה?
כמדען, אני חייב להודיעה על זה... אבל לוותר על ממצא כל מושלם?
ועוד אחד כזה שיכול להיות שימושי מעבר להצגתו במוזיאון
ולמידה?! אני חייב למצוא לזה פיתרון לפני שעוד אנשים יגלו את
זה..."
"תיאור ממצא 43852 - הממצא הוא מוצג פרימיטיבי של נשק ידני
הידוע בשם חרבות דייקלייב גדולות, הלהב אורכו שני מטרים בדיוק
שמגיע לאלפיות המילימטר, רוחבו 13 סנטימטרים ושבעה מילימטרים
בדיוק מדהים כמעט כמו אורך הלהב - הלהב מחודד מצידו האחד
ושמונה חורים בעלי גודל אחיד לגמרי ובעלי מבנה מושלם מעטרים את
צידו הלא מחודד של הלהב במרחב 2 סנטימטרים בדיוק מצידו הלא
מחודד ובמרחק של 7 סנטימטרים משמורת הלהב וכן במרחק של 7
סנטימטרים זה מזה באופן קבוע ומושלם - החורים הינם עיגולים
מושלמים בקוטר 1 וחצי סנטימטרים.
שמורת הלהב פשוטה ולא מעוטרת, העשוייה אותה מתכת בלתי מזוהה
כמו הלהב - וכן ידית הלהב, ללא קוי המתאר הברורים - הנשק היה
נראה כאילו נוצק ביחידה אחת מושלמת, דבר שהינו כנראה נכון -
אורך החלקים הנ"ל הינו 37 סנטימטרים במדוייק"
"תכונות הקסם של הנשק הזה, שנראה חדש כאילו יצקו אותו היום,
עולות בהרבה על כל מערכת שכנראה אי פעם הומצאה בתרבות שאחרי
נפילה המטאור"
-------------------------------------------------------------------------------------
החלטות
אי שם בהרים בבקתה באחת מהחפירות הארכיאולוגיות הרבות שהתבצעו
ועדיין מתבצעות באיזור ההרים הספציפי הזה - מדרום מזרח לעיר
הנמל הגדולה נונג'יאר בינות לעשרות זיזי הסלעים שהשמועות
אומרות שמתרוצצים שם אלפי מקומות וסודות טכנולוגיים המתקופה
שלפני האסון הגדול של המטאור... מעל עיר שהכתובים אומרים שפעם
קראו לה ריג'אן... נח איש, איש שהיה לו פעם חלום - אבל הוא
וויתר, כמו מרבית ההמונים על החלום למען הנוחות שהציעה הקידמה.
האיש הזה לבש גלימה ירוקה פשוטה, תג צבאי אישר את זהותו כאדם
טיימור קיאן, ארכיאולוג מורשה בשכר עבור הממשלה.
בחיקו נח להב עצום מימדים, שקט ופשוט למראה, אולי מלבד המתכת
הכסופה-אדמדמה מוזרה שממנה הורכבו החלקים השונים והשלימות
המבנית הזורמת שלכדה את העין - אבל להב פשוט.
לעיניים מיומנות, היה אפשר לזהות את הילת הקסם הקלושה שהיוותה
את קליפתו של הנשק... אמנים עתיקים היו יודעים שכדי להפעיל את
עוצמתו של הלהב העתיק הזה נדרשו ספירות קטנות של קסם טהור אשר
נדחס לצורה מוצקה אשר הייתה ידועה ידועה בשם "פליירס" - אבל
האיש שהחזיק את הלהב לא ידע זאת, רבים לא ידעו יותר את סודות
הקסם הפשוטים ביותר שהיו ידועים בתקופה שבה הלהב חושל.
הוא החליק את אצבעותיו המגויידות לאורך הלהב, נזהר שלא לפצוע
את עצמו בשנית מהחוד המבריק שהעריך כי יכל לחתוך דרך פלדה
תעשייתית כמו שחתך דרך עור אדם, עיניו החומות פשוט התמקדו על
הלהב... הוא החליט כבר שהוא לא פשוט ימסור אותו לידיו של
המוזיאון בשביל עוד כמה אלפי קרדיטים לחשבון הבנק שלו - הוא
היה בטוח שזה שווה יותר, הרבה יותר - אבל זה מה שהם נותנים,
וזה תמיד מספיק לו לכמה חודשים של מחייה טובה לפני שהוא צריך
לעבור לגור שוב פעם בהרים כדי למצוא עוד איזה חתיכת אומנות
עתיקה מהעיר ההרוסה ריג'אן.
אבל לא, לא הפעם. משהו נדלק מחדש עמוק בתוך האדם הזה, אחד מני
מאות מיליונים שאיכלסו את העולם שאחרי הסיוט הגדול ביותר שאפשר
לדמיין - אחד מהאוכלוסייה, עוד פרצוף חסר תווים בים האנוש שנהר
לאכלס מחדש את החורבות של העבר ולבנות מתוכן עתיד בחריצות של
נמלים חסרות בינה.
זה היה כל כך עמוק שאפילו הוא לא יכל להרגיש בחום המדורה שהחלה
לבעור בהססנות בתוכו, אבל חלום ישן התעורר כאשר אצבעות התוו
סביב הלהב הישן-חדש... חלום שהיה לו, חלום של ילד, חלום שלא
היה לו האומץ לרדוף אחריו כשהייתה לו ההזדמנות. חלום שהיה לו
על להיות אשף בקסם, על להיות אחד שייגע באגדות העתיקות על
אנשים שחיו יחד עם הכוכב ויכלו להשתמש באנרגיה הנובעת מהחיים
עצמם ולא מנצלים אנרגיות אלמנטאליות פשוטות.
החלום הזה מת. הוא מת כשהיה בן 17, מת כמו הרבה חלומות אחרים
כאשר נתפס באשליית הנוחות המרגיזה של החיים המודרניים - הוא
מצא כמובן שהחשק שלו להרפתקאות תמיד משך אותו להרים להיות
ארכיאולוג... אבל הוא כבר היה שבוי בחיים הנוחים של האורות
הקרים.
קשה היה לתאר את התחושה של התחייה מחדש של החלום הישן... הוא
לא ממש ידע שזה קורה, העבודה המשיכה, ימים באו וחלפו כאשר חיפש
בינות להריסות - איפה שהתלמיד חסר הדמיון שלו ציין שהוא מצא את
הממצא יוצא הדופן הזה - הוא לא מצא הרבה מלבד כמה גולות זכוכית
קטנות בצבעים משונים שנצנו באור השמש... הוא חש שהיה להם קשר
ללהב המוזר שמצא.
אבל פשוט לא ידע, הוא לא ידע, הוא לא יכל לדעת כי איש לא ידע.
הימים הבאים היו ימים שחלפו בעיקר בשינה, בבהייה בלהב ובתהייה
על סודותיו... משהו בלהב השפיעה עליו, עורר אותו, שטף אותו
באומץ קר ונחוש לחזור למה שרצה להיות - הוא היה עכבר בכלוב של
זהב ומשי כבר 15 שנים, אבל משום מה. משום הוא הרגיש כאילו
הכלוב נעלם, משהו קרא לו מבנפים, והבוקר אחד הוא התעורר וראה
במראה הישנה שתלוייה על קיר העץ המהוה פנים חדשות, פנים של אדם
שכבר שבר את המחסומים שלו.
הוא מצא את החלום שלו, והחליט להגשים אותו.
הוא הרים את גוש הזכוכית הראשון, החביב עליו - זה שתמיד היה חם
ונעים ביד כשהיה צריך אותו, צבעו היה כחול מפוספס בסגול כהה -
הספרה הזאת של הזכוכית הקשיחה החליקה בידו כאשר תפס אותה בקצות
אצבעותיו והרים את הלהב בידו השנייה... עוד תכונה מדהימה.
הלהב, שגובהו הכולל היה גדול יותר מגובהו המרשים בלאו כי של
הדוקטור לארכיאולוגיה שקל בסביבות האלף וחמש מאות גרמים
בלבד... בלתי אפשרי למסה שכזאת אלא אם כן הוא היה עשוי אוויר.
קול רך של נקישת זכוכית נשמעה מסביב ללהב בשעה שהתאימה ידו
הרועדת של טיימור קיאן את הספרה הזוהרת לחור הראשון של הלהב...
ההילה הקלושה קיבלה צבע אדום לוהב סביב, וידו של טיימור התהדקה
בפתאומיות סביב הניצב בשעה שדקירות קלות מילאו את ידו - הוא
אפילו לא חשב על לעזוב את הלהב... כוח קלוש זרם סביב גופו של
האדם. ואז אש פרצה במרכז הבקתה, אש תופת שאף מטף לא יוכל
לכבות.
אש קסומה.
הוא אסף במהירות את ספרות הזכוכית, מעט בגדים ואת מעט הקרדיטים
שיכל לשאת... ואת הלהב, הוא לא חלם להשאיר את הלהב... וכאשר
ביתו של האיש עלה באש שהבעיר בטעות - עשה את ההחלטה הראשונה
שלו במסע הארוך שלו לקראת החלום שהחליט ל
הנשמה והלהב
יומן החפירה: שנת 943 לנ"מ, חודש 9 יום 4 שעה 23:34.
החפירות נמשכו כרגיל, החורבות האלו מציעות מידע מרשים בהרבה
מכל חורבות אחרות שביקרתי... הממצאים המדהימים ממשיכים להופיע
בקצב שלא ראיתי ב-17 שנותי כארכיאולוג... ממצא אחד שלם יותר
מכל האחרים - המבנה, השלמות והכוח שהיה טמון בו הציע שהוא קיים
רק זמן קצר, בדיקה פחמנית שערכנו במקום (יש לציין שנאלצנו
להשתמש במסור אבני כוח כדי להוציא שביב דק ביותר מהממצא, הוא
היה קשיח יותר משלדה חיצונית של דרקון מזן בהמות'!) אומרת שהוא
קיים יותר מ-4000 שנה לערך, אולי יותר - הסיכוי שמשהו ברמת
שלימות כזאת יישתמר בשלימות כזאת הוא אפסי, ואף שלילי - אף
חומר המוכר לאדם בימים אלו לא מסוגל לשרוד כל כך הרבה זמן בלי
שחיקה... ועם זאת - אולי הייתה תרבות לפני הכאוס הראשוני? אולי
היו אנשים לפני החרבת התרבות הקדומה?
כמדען, אני חייב להודיעה על זה... אבל לוותר על ממצא כל מושלם?
ועוד אחד כזה שיכול להיות שימושי מעבר להצגתו במוזיאון
ולמידה?! אני חייב למצוא לזה פיתרון לפני שעוד אנשים יגלו את
זה..."
"תיאור ממצא 43852 - הממצא הוא מוצג פרימיטיבי של נשק ידני
הידוע בשם חרבות דייקלייב גדולות, הלהב אורכו שני מטרים בדיוק
שמגיע לאלפיות המילימטר, רוחבו 13 סנטימטרים ושבעה מילימטרים
בדיוק מדהים כמעט כמו אורך הלהב - הלהב מחודד מצידו האחד
ושמונה חורים בעלי גודל אחיד לגמרי ובעלי מבנה מושלם מעטרים את
צידו הלא מחודד של הלהב במרחב 2 סנטימטרים בדיוק מצידו הלא
מחודד ובמרחק של 7 סנטימטרים משמורת הלהב וכן במרחק של 7
סנטימטרים זה מזה באופן קבוע ומושלם - החורים הינם עיגולים
מושלמים בקוטר 1 וחצי סנטימטרים.
שמורת הלהב פשוטה ולא מעוטרת, העשוייה אותה מתכת בלתי מזוהה
כמו הלהב - וכן ידית הלהב, ללא קוי המתאר הברורים - הנשק היה
נראה כאילו נוצק ביחידה אחת מושלמת, דבר שהינו כנראה נכון -
אורך החלקים הנ"ל הינו 37 סנטימטרים במדוייק"
"תכונות הקסם של הנשק הזה, שנראה חדש כאילו יצקו אותו היום,
עולות בהרבה על כל מערכת שכנראה אי פעם הומצאה בתרבות שאחרי
נפילה המטאור"
-------------------------------------------------------------------------------------
החלטות
אי שם בהרים בבקתה באחת מהחפירות הארכיאולוגיות הרבות שהתבצעו
ועדיין מתבצעות באיזור ההרים הספציפי הזה - מדרום מזרח לעיר
הנמל הגדולה נונג'יאר בינות לעשרות זיזי הסלעים שהשמועות
אומרות שמתרוצצים שם אלפי מקומות וסודות טכנולוגיים המתקופה
שלפני האסון הגדול של המטאור... מעל עיר שהכתובים אומרים שפעם
קראו לה ריג'אן... נח איש, איש שהיה לו פעם חלום - אבל הוא
וויתר, כמו מרבית ההמונים על החלום למען הנוחות שהציעה הקידמה.
האיש הזה לבש גלימה ירוקה פשוטה, תג צבאי אישר את זהותו כאדם
טיימור קיאן, ארכיאולוג מורשה בשכר עבור הממשלה.
בחיקו נח להב עצום מימדים, שקט ופשוט למראה, אולי מלבד המתכת
הכסופה-אדמדמה מוזרה שממנה הורכבו החלקים השונים והשלימות
המבנית הזורמת שלכדה את העין - אבל להב פשוט.
לעיניים מיומנות, היה אפשר לזהות את הילת הקסם הקלושה שהיוותה
את קליפתו של הנשק... אמנים עתיקים היו יודעים שכדי להפעיל את
עוצמתו של הלהב העתיק הזה נדרשו ספירות קטנות של קסם טהור אשר
נדחס לצורה מוצקה אשר הייתה ידועה ידועה בשם "פליירס" - אבל
האיש שהחזיק את הלהב לא ידע זאת, רבים לא ידעו יותר את סודות
הקסם הפשוטים ביותר שהיו ידועים בתקופה שבה הלהב חושל.
הוא החליק את אצבעותיו המגויידות לאורך הלהב, נזהר שלא לפצוע
את עצמו בשנית מהחוד המבריק שהעריך כי יכל לחתוך דרך פלדה
תעשייתית כמו שחתך דרך עור אדם, עיניו החומות פשוט התמקדו על
הלהב... הוא החליט כבר שהוא לא פשוט ימסור אותו לידיו של
המוזיאון בשביל עוד כמה אלפי קרדיטים לחשבון הבנק שלו - הוא
היה בטוח שזה שווה יותר, הרבה יותר - אבל זה מה שהם נותנים,
וזה תמיד מספיק לו לכמה חודשים של מחייה טובה לפני שהוא צריך
לעבור לגור שוב פעם בהרים כדי למצוא עוד איזה חתיכת אומנות
עתיקה מהעיר ההרוסה ריג'אן.
אבל לא, לא הפעם. משהו נדלק מחדש עמוק בתוך האדם הזה, אחד מני
מאות מיליונים שאיכלסו את העולם שאחרי הסיוט הגדול ביותר שאפשר
לדמיין - אחד מהאוכלוסייה, עוד פרצוף חסר תווים בים האנוש שנהר
לאכלס מחדש את החורבות של העבר ולבנות מתוכן עתיד בחריצות של
נמלים חסרות בינה.
זה היה כל כך עמוק שאפילו הוא לא יכל להרגיש בחום המדורה שהחלה
לבעור בהססנות בתוכו, אבל חלום ישן התעורר כאשר אצבעות התוו
סביב הלהב הישן-חדש... חלום שהיה לו, חלום של ילד, חלום שלא
היה לו האומץ לרדוף אחריו כשהייתה לו ההזדמנות. חלום שהיה לו
על להיות אשף בקסם, על להיות אחד שייגע באגדות העתיקות על
אנשים שחיו יחד עם הכוכב ויכלו להשתמש באנרגיה הנובעת מהחיים
עצמם ולא מנצלים אנרגיות אלמנטאליות פשוטות.
החלום הזה מת. הוא מת כשהיה בן 17, מת כמו הרבה חלומות אחרים
כאשר נתפס באשליית הנוחות המרגיזה של החיים המודרניים - הוא
מצא כמובן שהחשק שלו להרפתקאות תמיד משך אותו להרים להיות
ארכיאולוג... אבל הוא כבר היה שבוי בחיים הנוחים של האורות
הקרים.
קשה היה לתאר את התחושה של התחייה מחדש של החלום הישן... הוא
לא ממש ידע שזה קורה, העבודה המשיכה, ימים באו וחלפו כאשר חיפש
בינות להריסות - איפה שהתלמיד חסר הדמיון שלו ציין שהוא מצא את
הממצא יוצא הדופן הזה - הוא לא מצא הרבה מלבד כמה גולות זכוכית
קטנות בצבעים משונים שנצנו באור השמש... הוא חש שהיה להם קשר
ללהב המוזר שמצא.
אבל פשוט לא ידע, הוא לא ידע, הוא לא יכל לדעת כי איש לא ידע.
הימים הבאים היו ימים שחלפו בעיקר בשינה, בבהייה בלהב ובתהייה
על סודותיו... משהו בלהב השפיעה עליו, עורר אותו, שטף אותו
באומץ קר ונחוש לחזור למה שרצה להיות - הוא היה עכבר בכלוב של
זהב ומשי כבר 15 שנים, אבל משום מה. משום הוא הרגיש כאילו
הכלוב נעלם, משהו קרא לו מבנפים, והבוקר אחד הוא התעורר וראה
במראה הישנה שתלוייה על קיר העץ המהוה פנים חדשות, פנים של אדם
שכבר שבר את המחסומים שלו.
הוא מצא את החלום שלו, והחליט להגשים אותו.
הוא הרים את גוש הזכוכית הראשון, החביב עליו - זה שתמיד היה חם
ונעים ביד כשהיה צריך אותו, צבעו היה כחול מפוספס בסגול כהה -
הספרה הזאת של הזכוכית הקשיחה החליקה בידו כאשר תפס אותה בקצות
אצבעותיו והרים את הלהב בידו השנייה... עוד תכונה מדהימה.
הלהב, שגובהו הכולל היה גדול יותר מגובהו המרשים בלאו כי של
הדוקטור לארכיאולוגיה שקל בסביבות האלף וחמש מאות גרמים
בלבד... בלתי אפשרי למסה שכזאת אלא אם כן הוא היה עשוי אוויר.
קול רך של נקישת זכוכית נשמעה מסביב ללהב בשעה שהתאימה ידו
הרועדת של טיימור קיאן את הספרה הזוהרת לחור הראשון של הלהב...
ההילה הקלושה קיבלה צבע אדום לוהב סביב, וידו של טיימור התהדקה
בפתאומיות סביב הניצב בשעה שדקירות קלות מילאו את ידו - הוא
אפילו לא חשב על לעזוב את הלהב... כוח קלוש זרם סביב גופו של
האדם. ואז אש פרצה במרכז הבקתה, אש תופת שאף מטף לא יוכל
לכבות.
אש קסומה.
הוא אסף במהירות את ספרות הזכוכית, מעט בגדים ואת מעט הקרדיטים
שיכל לשאת... ואת הלהב, הוא לא חלם להשאיר את הלהב... וכאשר
ביתו של האיש עלה באש שהבעיר בטעות - עשה את ההחלטה הראשונה
שלו במסע הארוך שלו לקראת החלום שהחליט להגשים. |
