אנשים עסוקים.
לאנשים אין מספיק זמן להשלים את כל המטלות שלהם.
אנשים לא מסתפקים במה שיש להם.
אף פעם.
מכאן נובע כי אנשים זקוקים ליותר מעשרים וארבע שעות ביממה.

מרדכי היה צריך יותר מעשרים וארבע שעות ביממה, ככל אדם אחר גם
למרדכי היו מטלות לבצע: הוא צריך היה לעבוד, להזמין טכנאי
שיתקן את המזגן, לחפש דירה להשכרה, ללכת לרופא שיניים, להתגלח,
להחזיר את הסרט לספריית הוידאו, לבדוק למה האוטו משמיע רעשים
כשהוא נותן ברקס, לגמור לקרוא את "ההוביט" והכי חשוב - לישון.
מרדכי אהב לישון.
בכל יום התפלל מרדכי שיהיו לו יותר מעשרים וארבע שעות ביממה,
הוא חשק בזמן, הוא היה צריך עוד זמן, הוא היה חייב עוד זמן.
מרדכי לא הספיק לעשות את הכל, תמיד הוא שכח משהו או שלא הספיק
לעשות אותו ומרדכי לא היה אחד מהאנשים שנותנים לדברים האלה
לעבור בשקט, מרדכי היה חייב להשלים את כל המטלות שלו, אם הוא
היה שוכח לעשות משהו או לא מספיק לעשות אותו היה נכנס מרדכי
לדיכאון לכמה ימים.
בכל בוקר הכין מרדכי רשימת מטלות שהיה עליו להשלים אותה ובסוף
היום לפני השינה מרדכי בדק אם השלים הכל. לעתים הרגיש כי הוא
מקפיד על כך יותר מדי ולא יקרה כלום אם הוא יוותר על כמה דברים
שהוא צריך לעשות או שידחה אותם למועד מאוחר יותר, אבל מרדכי לא
דחה כלום.
בכל יום התפלל מרדכי שיהיו לו יותר מעשרים וארבע שעות ביממה,
הוא היה חייב עוד זמן כדי לישון וכדי שיהיה לו עוד זמן למנוחה
ולבלות.

ביום בהיר אחד ניתנה למרדכי תוספת.
תוספת של שש שעות ביום.
בהתחלה היה מרדכי מבולבל ולא הבין כיצד קרה הדבר אך עם חלוף
הימים למד מרדכי לקבל את הניתן לו והיה מאושר.
כעת היו למרדכי שלושים שעות ביממה, הוא הקציב עוד שעתיים
לשינה, וכעת נותרו עוד ארבע שעות חופשיות. מרדכי היה מאושר עד
הגג, היה לו זמן להספיק הכל ועוד לצאת לבלות כמעט בכל יום.

השנים עברו ומרדכי הזדקן ויצא לפנסיה, עכשיו הוא כבר לא צריך
לעבוד ויש לו יותר זמן פנוי, מרדכי החליט לבקר את נכדיו
בתדירות גבוהה יותר. מרדכי היה מבלה את כל שעות היום עם אשתו,
ילדיו ונכדיו. כשהיה מרדכי בן שבעים וחמש נפטרה אשתו וכעת בילה
את זמנו עם ילדיו ונכדיו אף יותר. כשנה לאחר מות אשתו נמאס
לילדיו ונכדיו ממנו, הוא לא נתן להם מנוחה, ביקר שלוש פעמים
בשבוע וכשלא ביקר היה מטלפן בכל שעתיים. לבסוף אמרו לו נכדיו
בהחלטה משותפת ביניהם שאי אפשר להמשיך כך יותר וכי הוא נהפך
בלתי נסבל. מרדכי לקח את המילים קשה וניתק כל קשר עם משפחתו.
כעת היה מרדכי אדם בודד עם שלושים שעות ביממה. הוא החליט לישון
יותר, לישון גם שנת צהריים. אבל זה לא עזר לו לשרוף את הזמן
הפנוי. אנשים זקנים רגילים עם עשרים וארבע שעות ביממה לא
מצליחים לשרוף את כל הזמן הזה ומה עם מרדכי שיש לו שש שעות
יותר מכל אדם רגיל? מרדכי היה משועמם, הטלוויזיה לא עניינה
אותו, כך גם הרדיו, לא היה לו עם מי לדבר ולא היה לו מה לעשות.
בכל יום התפלל מרדכי שיתקצר לו היום, אבל זה לא קרה.

מרדכי התגעגע לימים שבהם היה עסוק והזדקק לזמן הזה.

מרדכי מת בגיל שבעים ושמונה, מצאו אותו תלוי בחדר השינה.