עוד כוס תה עם נענע בבקשה, ביקש ממני חיים הזקן. כבר חמש שנים
מאז שעבר מכפר-סבא לעפולה ומעולם לא ידעתי את שם משפחתו של
הזקן והוא לעומת זאת מעולם לא טרח ליידע אותי. לכן בכל פעם
שהזכרתי אותו שלא בפניו הייתי מכנה אותו חיים הזקן. חיים הוא
מהטיפוסים שנולדו זקנים. לחיים כל-כך הרבה מחלות שאת רובם
אינני זוכר, את קצרות הראייה שלו אני זוכר מכיוון שפעמים רבות
היה משלם לי באסימונים במקום בשקלים, וכאשר הייתי מעיר לו על
כך היה מתלונן בפניי על כך שקשה לו להבחין בניהם, ואח"כ מיד
היה עובר אל הבעיות שלו בשלפוחית השתן , ואיך שקשה לו לשלוט על
השלפוחית כשהוא רוצה להשתין. "הרופאים האלו" היה אומר בלגלוג
"רוצים שאני אלבש חיתולים כאילו אני תינוק, מלבד זאת מאיפה לי
כסף לחיתולים, הקמצנים האלה בביטוח לאומי נותנים לי פירורים"
חיים אכן מעולם לא שם חיתולים , הוא לא הזדקק להם כל-כך , מתי
ששלפוחית השתן שלו הייתה קוראת לו להטיל את מימייה, הזקן היה
פותח את מכנסיו ומשתין. משום כך כל נשות השכונה לא חיבבוהו
בלשון המעטה וכינו אותו "הסוטה הזקן". אך הוא בשלו היה משתין
בכל מקום שחפצה נפשו או יותר נכון שלפוחיתו, באמצע מגרש
משחקים, במרכז המסחרי ובגינות של השכנים.
את כוס התה השנייה לגם חיים במהירות יחסית ומהר לדרכו. כעבור
דקה ראיתי אותו בקצה השני של הרחוב פותח את מכנסיו ומרוקן את
שני כוסות התה שלפני דקות מעטות לגם בהנאה.
ולא רק הוא היה לוגם מהתה עם נענע שלי בהנאה, המסעדה שפתחתי
לפני כחמש שנים הייתה ידועה בעיקר בגלל התה עם הנענע שלה.
האוכל לא היה משהו כי את הטבח שכרתי לאחר ששירת בצבא בתור טבח
צבאי, והידע שלו בבישול היה בעיקר לפתוח קופסאות שימורים של
תירס , בישול שקשוקה וטיגון לוף. את השאר לימדתי אותו בעצמי.
את העוגות הייתי קונה מבעל הקונדטוריה בקצה השני של הרחוב,
שהיה ידיד טוב שלי עוד מהתקופה שהייתי עובד אצלו בתור שליח
ומנקה, לכן היה מסדר לי מחיר טוב יחסית עבור העוגות.
אך את רוב הכנסותיי הייתי רואה מהתה. "התה עם נענע של משה"
היו מהללים תושבי השכונה זה התה הטוב ביותר בארץ. אנשים היו
נכנסים למסעדה שלי בעיקר בגלל שרצו לשתות את התה. את התה מכרתי
במחיר השווה לכל נפש, אך אין בנאדם (מלבד אלפרד הקמצן) שנכנס
למסעדה ומזמין רק תה עם נענע. לכן את העוגות והאוכל שהאנשים
היו מזמינים הייתי מוכר במחיר דיי מופקע. אך הדבר לא היה מונע
מבעדם לשבת במסעדה ולאכול , ולבסוף להזמין את התה עם נענע שלי.
התה שלי היה מפורסם בכל עפולה , אנשים מכל רחבי העמק היו באים
אלי אוכלים ולבסוף אומרים "משה , תביא לנו איזה כוס מהתה עם
נענע הזה שלך" ואני בחדווה הייתי מוזג להם מהתה ורואה איך הם
לוגמים ממנו בהנאה.
ולא רק ברחבי העמק התפרסם התה עם נענע שלי, אלא גם בכל צפון
הארץ, עד שלעיתים היו באים אליי אנשים מחיפה ומטבריה ומבקשים
שאגלה להם כיצד אני מכין את התה, ובתמורה היו מציעים לי סכומים
דיי נכבדים של כסף, אך אני בשלי סירבתי לגלות את הסוד.
האמת שלא היה שום סוד. את התה הייתי מכין משקיות תה רגילות
שקונים בסופר, המים היו מים ממיחם מים רגיל למדי, והסוכר הייתי
קונה באריזות של קילו גם-כן מהסופר. ידעתי שהנענע היא שנותנת
את הטעם לתה. את הנענע התחלתי לגדל בגינה שליד הבית שלי לפני
כשבע שנים, איש לא ידע ששם אני מגדל את הנענע , וטוב שכך.
בהתחלה הטעם שלה היה טעם רגיל של נענע אך כעבור שנתיים, הנענע
נהייתה הנענע שעשתה את התה שלי למה שהוא כיום והמסעדה שלי החלה
להראות לי רווחים נאים.
מעולם לא ידעתי מה סוד ההצלחה של הנענע, התחלתי לגדל אותה
בגינה מטעמי חיסכון, למרות שאינני אדם קמצן. ואח"כ שהצליחה
התחלתי לגדל את נענע בכמות יותר מאסיבית. הייתי משקה אותה עם
משפך פעם ביום , לפני שאני יוצא לעבודה. וקוטף את הנענע אחרי
שאני חוזר מהעבודה , ומאחסן אותה במקרר הביתי שלי עד למחרת.
ותמיד הייתי תוהה למה התה עם נענע שלי כל-כך מוצלח.
השעה הייתה עשר וחצי בלילה. ואני בדיוק גמרתי לסגור את המסעדה.
מי שעשתה כלים הפעם הייתה סיגלית המלצרית, סיגלית ואני היינו
שוכבים ביחד . אבל עכשיו יש לה חבר חדש . והיא יוצאת איתו כמעט
כל ערב, ככה שכבר חודש וחצי לא שכבנו. וכשאני מזמין אותה אליי
היא תמיד אומרת שהיא יוצאת עם חבר שלה, או שאין לה כוח. בתור
מלצרית היא גרועה ותמיד טועה בחשבון עם הלקוחות. אך אני משאיר
אותה רק בגלל הסקס ואם זה יפסק לתמיד, נראה לי שסיגלית תצטרך
למצוא עבודה חדשה.
אמרתי שלום לאלי וסיגלית. ונעתי לכיוון ההונדה סיוויק החדשה
שלי. כל הדרך שמעתי שירים משנות הארבעים, כי בשאר התחנות היו
עסוקים בלדבר.
החנתי את האוטו סמוך לבית. הלכתי לעבר הגינה לקטוף נענע למחר
כאשר הבחנתי בדמות ליד הגינה שלי. נעצרתי, לרגע פחדתי שמישהו
גילה היכן אני מגדל את הנענע . התקדמתי בצעדים איטיים לעבר
הדמות שלא הבחינה בי. כאשר התקרבתי אל הדמות, ראיתי שזה חיים
הזקן . חיים הזקן היה עסוק בלהשתין לתוך הגינה בה גידלתי את
הנענע.
קראתי לעברו חיים, והזקן נבהל עד כדי כך שטיפות מהשתן שלו נפלו
לו לתוך המכנסיים.
אמרתי לו מה אתה עושה והוא ענה לי בצעקות "נו מה אתה לא רואה
משתין" , כאשר שאלתי אותו אם הוא יודע על מה הוא מטיל את מימיו
. אימץ הזקן את עיניו וענה לי שלעולם אין סיכוי שיראה משהו עם
העיניים שלו בחושך הזה ואח"כ ענה "מה אתה כל כך מתרגש , כמעט
כל יום מאז שאני פה אני משתין פה אתה יודע בגלל השלפוחית" ענה
בביישנות," ושום דבר לא קורה, ודווקא היום אתה מתרגש מזה"
פתאום הכל היה לי מובן הנענע, התה שלי, ולמה רק לפני חמש
שנים.
חיים הזקן אמר "אין בעיה אם אתה לא רוצה שאשתין לך בגינה אשתין
לך על השביל של הכניסה לבית, רק אל תאשים אותי אם הנעליים שלך
יהיו רטובות בכניסה לבית"
נדהמתי , כעבור שניות אחדות יצאתי מההלם ואמרתי לו שאין לי
בעיה ומבחינתי הוא יכול להשתין שם. התנצלתי על הצעקה שלי עליו
ואמרתי לו שחשבתי שהוא איזה ילד שבא להרוס לי את הגינה. הזקן
קבל את התנצלותי אמר שלום והמשיך בדרכו.
כיום אני חושב להקים עוד מסעדה, ליד חיפה . לאנשים אני אומר
שהתה שלי טעים בגלל שאני מכין אותו באהבה , והם מבחינתם באים
פעם ועוד פעם, ומעשירים לי את הקופה בעוד כמה שקלים.
מיותר להגיד שמאז המקרה עם חיים הפסקתי לשתות את התה, גם לאימי
ואבי שבאים לבקר, ומפצירים ממני שאכין להם תה עם הנענע שלי אני
מסרב, בטוענה שהנענע לא מספיק טובה עדיין.
רק לאחי הגדול שמעון סיפרתי על המקרה, והוא היה אפילו יותר
המום ממני כשגליתי את המקרה. וכששאל אם אין לי ייסורי מצפון על
זה שאני ממשיך למכור את התה עם נענע, עניתי לו :"עם מצפון נקי
לא הולכים למכולת ובטח שלא קונים הונדה סיויק חדשה" |
