טל דורון / עוד מקום |
עומד על פסגת צוקי האהבה
מביט אל שקיעת העולם
מעבר לכתפה
ובתוך הרהורי מחשבתי
ירח הבדידות שצף לו במלואו
באוקיינוס הכוכבים השקטים
שאט אט נבלעים בפסי
קרני האור הכתומים זהובים
הצועקים מתוך הכחול שחור
צריחה ללא קול
שנשמעת עד לצוקי הייאוש
הנמצאים עמוק באמפריית
האכזבה האבודה
שעם הזמן נעלמת מן העין
ונשכחת מהלב
מתקלפת מבחוץ
ונגמרת מבפנים
ולבסוף מפנה מקום לעוד
אהבה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|