[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריה חורשי
/
אירוע יום יומי

(טיוטה)

"בשעה ארבע בדיוק" צעקה המודעה
"נציל כולנו את המדינה!
בואו כולכם! בל איש ייעדר!
להושיט יד למדינתנו בסכנה"

אפילו הישנוני החזק ביותר
בדיוק בשעה ארבע התעורר
ומיהר
לאסיפה שעליה הכריז מאן דהו
באותיות ענקיות
שבה יתבטא כל בעל יוזמה
מה לעשות, איך לפעול,
כדי להוציא את המדינה
מתוך ביצה דביקה, מסריחה,
שלתוכה שקעה
ובמהרה להחזיר את "הימים הטובים",
שבהם דוגית קטנה שטה
על גלי הים השלווים וכחולים,
כמו שמים.

"כל מי שיש לו הצעה, איך להציל את המדינה
בל יתבייש,
ואם יתברר  כי מועילה היא,
"במים ובאש"-
נלך אחריו
כמו אחרי המפקד חיילים לקרב.

ולמי בין מיליוני ישראלים
אין לו הצעה,
שאם נפעילה כהוגן
מיד נציל המדינה?"

אך כאשר החלו לחפש, לפשפש,
מתי בדיוק היו "הימים הטובים",
שבהם לא היה צורך לצאת למערכה,
להתגייס, להתנדב, לתת את החיים
תקפה את כולם מבוכה.

כי כולם זכרו רק את הימים,
בהם הים היה גבה גלים וסוער
והאב
מול המצבה של הבן ניצב
"ילד נפלא, כשרוני, בעל עתיד
שיצא במדים לקרב
ולא שב"
ןהאם,
אף ליום אחד לא שכחה
את הבת שיצאה
לבלות לשעה
ועם חברות שלה נרצחה.

ואפילו סבא, שתמיד מלא  פתרונות, כמו רימון
וזכר את בגין, שמיר ושרון
וברק ונתניהו, בעלי קול רם ובוטח,
המבטיחים לבוחרים: "אנחנו ננצח!
ו"אנחנו נביא ביטחון ושלום!"
ונעלמו כולם, כמו שנעלם חלום,
לפתע מילא את פיו מים,
כי בשום אופן לא יכול היה להיזכר,
מי מכל אלה, שכל כך יפה דיבר
והבטיח לו שנים  של שלום ושלווה
וימים ללא מתח וללא סכנה,
כמו שווייץ למשל או הולנד הקטנה,
הצליח על הטרור הנורא להתגבר?

כך דנו ונאמו ושעה כבר חלפה
ובשעה חמש בדיוק נעצרה מונית
עם לוחית ישראלית
וממנה יצא
פועל לבוש חולצה כחולה,
שיער בלונדי מדובלל ברוח
(שיער אמיתי או שמא פיאה נוכרית?)
נכנס לאולם בצעד בטוח,
ובלי לדבר לעבר הבמה צועד
ועל גבו נראה תרמיל כבד.
"הי, חבר, לאן?"
עצר אותו הסדרן.
"אני לא חבר
ואם אתה רוצה לחיות- ברח מכאן!
אני לא באתי לכאן לדבר-
אני קוצר
ומה שיותר
יהודים אקצור
יותר מהר הסכסוך בינינו ייגמר!"

"משוגע!" קרא מישהו מתוך נקהל הנסער.
"משוגע? אני? אללה אחבר!!
הנה בא הקץ!"
ידו ירדה למטה,
הוא לחץ על הכפתור
והתפוצץ.

ומה שקרה, כבר עבור כמה דקות
ראו הצופים על המרקע ב'חדשות':
צלמים, מצילים עם זקנים ופיאות,
שנטלו על עצמם את התפקיד הקשה
לאסוף אף חתיכות קטנות
של הגופות
לתוך שקיות,
חובשים, "עדים" ששמעו את ה'בום!!'
ש"כאילו התפוצץ כל ניקום!"
ולא הוסיפו כלום
ופרשנים מקצועיים דיווחו את המספר
של הרוגים ופצועים ומי על  אף  הטיפול נפטר?
ובאיזה בית חולים והטרידו את הרופאים המנתחים
באמצע עבודה, שידווחו פרטים
מי מצבו חמור, מי קשה ומי קל
ומה מצבם של השוכבים הסובלים
ואלה שנפגעו ברגליים, היכלו עוד לרוץ
ולא נחו אף רגע שדרני הערוץ,
עד שגאלו  את הצופים הלא מקורבים
מתמונות החוזרות על עצמן ודיבורים-
ה ת ש ד י ר י ם!!

                         ב

ומעתה חולקה  הארץ לארבעה סוגים,
לאלה שלא הרגישו עוד כל כאב
ועל איברי גופם התנהל משא ומתן
עם הקרובים
מלבד תינוק שיולד בניתוח קיסרי
מגופה של אישה שנפגעה קשות
ושנשאר בחיים עוד שלוש שעות.

וכאלה שהוכנסו בבהילות לחדר
של טיפול נמרץ
ואפילו הקרובים לא העיזו להפריע
למנתחים הרעולים

וכאלה ששכבו בשקט ובלבם דאגה,
האם יצאו מכאן אי פעם
ואיבריהם שלמים יפעלו, כמו פעם


וכאלה שרק נפגעו קלות
ושכבו כשראשיהם נשענים על זרועם
והם היו מוכנים ומזומנים
לספר, איך ישבו וטעמו מתוך הקערות
ולפתע חשו מכה או שעפו לאי שם

וסוג שחיכה בחוסר סבלנות
לשעה בה השדרן יפרט כל פרט
ועדי ראיה ידווחו בהתנדבות,
איך שמעו וראו את האיש בחולצה כחולה
נכנס לאולם והלך כך פשוט אל הבמה
ואיך לפתע  שמעו התפוצצות...

אך איך נדהמו הצופים הסקרנים,
כאשר המגיש חדשות
במקום להתחיל בתחקיר
על כל מה שאירע באסיפה,
מצב הקורבנות, מקום ושעת הלוויות,
פתח בחיסול של איש חמאס בכיר
על ידי מטוס, שהטיל פצצה על  הבית
והפצצה שמשקלה טונה אחת,
במקום לגרום לסביבה נזק מעט
גרמה  למותם, נוסף על המבוקש,
ששלח עשרות מתפוצצים וגרם לעשרות
קורבנות חפים מפשע -
גם למותם של  כל בני  משפחתו
וכן לדרים בבית, ששימש לו מסתור
למבנים שכנים
וכרגיל לעוברים ושבים בקרבת הבית
ובסוף הסתכם החיסול  של רוצח אחד
למותם של 37  אנשים חפים מפשע
ובתוכם שלושה ילדים.

ומיד נראו על המרקע
תמונות של חיפוש בתוך ההריסות
והלוויות המוניות
של זועקים והמאיימים
וכרוז מידי של אנשי ה"חמאס",
ש"על הרצח השפל והמתועב
של מנהיגינו הנערץ
נטביע את היהודים בים של דם!"
ו"בעד כל איש "חמאס" מאה יהודים!"
קולו של השדרן  בחגיגיות הרעים.

והכל התחיל עתה מחדש,
כמו לפני שנתיים ולפני שנה
ואלה שנשארו בחיים מההתנקשות
בעלי יוזמה, ובעלי אחריות,
התאספו והלכו לדון ברצינות,
איך להציל את המדינה מסכנה.

ונגמור את הסיפור, שאין לו סוף,
כמו בערב פסח, אחרי ארבע כוסות
בשיר כה  ידוע: "חד גדיא! חד גדיא!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השיעמום- הוא
כירסום יסוד
הדמוקרטיה


מוניקה לוינסקי



תרומה לבמה




בבמה מאז 6/9/02 19:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריה חורשי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה