אני יושבת מול המסך,
רגלי פסוקות,
תחתוני מופשלים,
גופי דרוך.
אתה שופך על המסך
מילים חסרות משמעות,
אפילו גניחות
אתה מוצא דרך לנסח.
אתה שואל אותי
כל הזמן:
"מרגישה?",
"טוב לך?",
"את נהנית?".
אני אדישה.
לא מרגישה,
לא טוב לי,
אני לא נהנית.
רק עכשיו כשאתה כותב לי "גמרתי",
(זה מזכיר לי את הרגע
בו ארכימדס מצא סבון באמבטיה)
אני חשה שהסיוט הזה
באמת נגמר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.