"במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, כי נשבה עדר ידוד"
"אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו, נאם ידוד"
"דב ארב הוא לי, ארי במסתרים"


על הכתף הוא יושב כמו תוכי
משית עצות לנפשי
ובכל אשר אלך
תמיד הוא אתי, אלי,
תמיד הוא אתי

בעניין המטבח כבר נכנעתי מזמן
וגם בעניין המיטה
ובעניין הזמן להשכים, להעריב,
כדי לעבדו בתפילה

כשפטיש צרותי עוד דופק על לבי
כשצורי פולט ניצוצות
התוכי הנרגן - על כתפי הוא נמצא
לוחש בכל עת פסוק, או מימרא

"כתוב זאת בספר,
"שימה זאת לעד
"שבץ שירתך בפסוקים.
"כתוב כפי שכתבו אבותיך
"שיהו חבריך שמחים"

כבר שנים לא היו לי צרות, או תקוות
כבר שנים לא טרדה את לבי אהבה
רק ימים של שירה אודותיך, אלי
שירת התוכי הנורא.

כי הכל מתחרז
כי הכל משתבץ
כי הכל כבר נכתב, נאמר
אודותיך אני מבטל את עצמי
כחפץ נקנה אגב קרקע

נתן האל התורה,
נתן העולם בידינו
בשמים אינה, על הארץ ניתנה,
מחמדתינו, שעשועינו

ורוחי לא נתת איתה, אלוקי
משירי לא הסתרת פניך

יודע אני שאיננו חש
יודע - איננו רוצה
חסרון אין לו
גם לא פעולה
ורחמנא בעי מעשה

"אעשה את הכל,"
כך אזעק בשנתי
לאחר קרית שמע בזמן, פעמיים,
"רק תן לי לשיר
"יגוני, כאבי,
"הנח לי מלא ראשי מים"

תן לי לבכות על גלות נפשי
ולא על גלות שכינתך
תן לי לבכות על חורבן ביתי
ולא על חורבן ביתך

התוכי, אלי
יושב על כתפי
לוחש לתוך אזני:
הגיע הזמן לתיקון החצות
העיר הקדש, והמחוזות
היו לחרפה ולביזות
ואין שיור - רק התורה הזאת
במסתרים תבכה נפשי