הוא סיפר לי שהם נפגשו דרך העבודה ,מההתחלה זה נראה לי חשוד
שמישהו התלהב כל כך מבן אדם שהתחביב שלו זה למסגר מהעיתון
מודעת אבל של אנשים שהשמות שלהם הצחיקו אותו.

אחרי שבועיים שבהם כל יום שמעתי :"איזה גבר צורי" או "היום אני
וצורי שמנו את הזין בכוסות קפה במשרד" , הוא סוף סוף  החליט
שצורי ואני צריכים להיפגש,"אתה תמות עליו" הוא אמר לי וניגב
כדוריות זיעה של התרגשות מהקרחת שלו.

קבענו ב"שמואלי'ס" -השכונתי שלנו. איחרתי ברבע שעה ,כשהגעתי
הוא ישב לבד על הספה הקבועה שלנו בחולצת כפתורים בצבע אפרסק
והתפקע מצחוק,כשהתיישבתי הוא מיתן את הצחוק שלו לחיוך אלסטי,
שם יד על הכתף שלי ופנה לכסא הריק ליד השולחן שלנו "תכיר צורי,
זה החבר הכי טוב שלי" .
רק עכשיו שמתי לב שעל השולחן היו שני ספלי קפה מלאים ועוגת
שוקולד-שוקולד  עם שתי כפיות בצלחת. הוא המשיך לספר לצורי על
זה שאנחנו חברים טובים עוד מהצבא כשמדי פעם הוא משחרר ציחקוק
עצבני בגלל איזו בדיחה מכיוון הכסא.

המלצרים ב"שמואלי'ס  היו כבר פחות או יותר רגילים להתנהגות
המוזרה שלו אבל היום הוא היה קולני במיוחד וזכה בהרבה  מבטים
של חוסר נוחות .
הסתכלתי עליו מברבר עם צורי וחשבתי -חבר דמיוני לבן אדם בן 30
זה עצוב ,אבל שני חברים דמיוניים זה כבר יותר מדי ,יצאתי
מ"שמואלי'ס  והוא אפילו לא רדף אחרי ,לא נורא אני כבר אמצא לי
איזה מסכן אחר שאוכל להיות החבר הדימיוני שלו.