היית רגיל, כמו כולם-בן אדם,
אך למרות זאת החלטת לירות, ליבך נדם..
בחוץ שומעים זעקות, זעקות של עצב ייאוש, סימן שאלה
אף אחד לא מבין למה, למה ירית והשארת מכתב פרידה.
בבוקר מוקדם הם שמעו את הירייה,
הירייה- שאת חייך לקחה,
הם פתחו את הדלת וראו חייל, מכתב ודם
הם הבינו שאתה בעצמך ירית, ולא תחזור לעולם.
המכתב היה מוכתם בדם ובדמעות
אך למה לא רצית להמשיך לחיות?
והשמחה- השמחה שהייתה, שוכבת לה עכשיו בפינה חשוכה
בגלל שלא הסברת, לא ביקשת עזרה.
ועכשיו זה הסוף, עלית למעלה- מלאך
אך עדיין לא מבינים מה הייתה הסיבה לכך.
אז מלאך, בדמעות אני
נפרדת ממך
בתקווה שלמעלה יהיה
יותר טוב-לך!
מוקדש לאדם פלינט ז"ל אשר התאבד ב- 27.2.2001
יהי זכרו ברוך. |
