אריאל בלו / קיום |
בכל הזדמנות.
העיניים הבוחנות ממתינות לו תמיד,
הן אלה שמתיזות את הארס חסר הזמן
הפוגע כמו זרם חשמלי ברגע בלתי צפוי.
לאט לאט נבנות החומות,
אבן אחר אבן אחר אבן
לא ניתן לתפס עליהן או לשוברן
הכל נסגר ונאטם בחשיכה תמידית.
כך צומח לו הבשר המסוגר בפנים,
הריקבון נמשך אליו במהירות
בלתי נדלית,
ועם השנאה עולה גם הכניעה בעוצמה אינסופית.
אך ברור לו כי האחרים לעולם לא יבינו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|