אני עומד על גשר צף בשמיים,
איפשהו באמריקה המרכזית,
האופנוע שלי התקלקל,
אני שם אבל יותר מזה אני לא.
אולי צמחי מדבר?
חוויה מדוברת וקלאסית?

קונוטציות שליליות מגרמניה של שנות הארבעים,
אני מניח את הראש על סלע נחמד,
לילה?
כנראה שכן.

אחר הצהריים מעיר אותי, חם ושמשי,
בהמות משא חוצות את הכביש,
הרגל מדממת,
המוח דועך,

שיגור פתאומי אל שדות הצבעונים של הולנד,
ואני בישיבה מזרחית מרקיע אל-על,
יש צהוב,אדום, כחול ולבן
כולם יפים מאוד, איפה הצלב?
האם? הבן?
העננים הלבנים סוחפים אותי לשוט איתם,
אני שוחה בשמי אחר הצהריים הנפלאים,
במקום עיניים יש לי עננים.

החולצה שלי נתפסה בטחנת רוח ואני מסתובב,
פסיכואקטיביים זה להמונים,
אני פה בעמדת מגננה,
מנסה לשמור על כושר חשיבה, אולי להציל את הדיבור,
מספרים לי על מפלצת שחיה באזור, אני כבר חצי שעה שם.

בסקוטלנד יש הרבה טבע יפה,
אני שוחה באגם,
קר,
נעים,
מרגיע,
אני נרדם.


יום שלישי נוחת עליי בהפתעה,
כבר חודשיים הטירוף רץ,
הגדרת השפיות היא תכונה מופרזת,
ההתבגרות המנטלית היא זכות ואפילו אירוע.

תנו לי כרית,
תנו לי שמיכה גדולה ורכה,
ומזרון,
אני כל כך עייף,
לילה?
כנראה שכן...