אני נמצא במרכז נהר האנשים
והם זורמים,
ולא מבינים מדוע אני
לא זורם איתם.
ויש עוד כמוני שעומדים כך בזרם
מנסים לבולמו,
כמו שרטון.
או שהם רק נסחפים לרגע לצד
אוחזים בגדות
והנה עוד רגע ישתחררו וימשיכו לזרום
ואני, אבן חלקה.
והם עוברים לידי,
מעלי, מצדדי, דרכי.
ואני מתמלא עוצמה
משטף האנשים סביבי
אך יש כאלה שאינם זורמים,
רק נרמסים לקרקעית,
ומבקשים שמשהו ימשה אותם,
והטיפות בנהר צועקים:
קומו! המשיכו! זירמו!
אבל הם אינם מושיטים יד
וממשיכיכם לרמוס.
ואילו הייתי טיפה בנהר
הייתי מושיט ידיים מחבקות לכולם
ויחדיו היינו יוצרים סכר אנושי ענק
משלל הטיפות הרמוסות,

והנהר- היה נעצר,
וכולם היו מתחילים לרקוד
ובמקום להיות חלק מהנהר,
הנהר יהיה חלק מהאנשים.