איש אחד יצא מדלת ביתו, סגר בלי לנעול והחל ללכת בשביל הגישה,
מתעלם מכלב קטן, שלו כנראה, שהקיף את רגליו במעגלים מהירים.
צעד לו האיש בין שיחים ירוקים חתוכים בקפידה בגימור כדורי של
גדר חיה, מפרידים בין ביתו לבית זהה בדיוק לשלו, ולמעשה לכל
שאר הבתים בשכונה.
האיש האחד נכנס למכונית משפחתית בצבע כחול כהה ורק כשתקע את
המפתח בחור המצת, חלפה בראשו שארית מחשבה כי לא אמר שלום, ואף
לא נשק למצחה של ביתו הקטנה, משום מה, זו פעם ראשונה נמחקה
הדמות הקטנה והאיש סובב המפתח ושילב להילוך אחורי.

איש אחד נסע ברחוב די שקט עמד באדום והמשיך בירוק, המהירות לא
עלתה על חמישים הקמ"ש המותרים, שומר חוק הוא האיש שלנו.
הכל כרגיל ואולי רק אדם חד עין, שהכיר את האיש, שם היה לב
שהפלאפון לא מונח בתושבת הדיבורית, ובכלל, השעה, מה עושה האיש
שלנו בכביש בארבע לפנות בוקר.

איש אחד עלה על הכביש המהיר ונסע לו תשעים בלי להדליק את
הרדיו, בלי לפתוח חלון ובלי להפעיל מזגן, מתעלם מאגלי הזיעה
שהחלו צורבות את עיניו, או שמא דמעות?
לא, ודאי שאין אלו דמעות, האיש שלנו דומע רק בלוויות ורק באלו
של הקרובים ביותר, ובעצם גם אז אין אלו דמעות של ממש אלא יותר
מן גוון אדמדם שמחליף את הלבן בעיניו. זאת זיעה בלי ספק.

איש אחד הגיע לגשר ארוך ועצר המכונית, כיבה המנוע רק לאחר
שהקפיד לעמוד בצד הדרך, לא להפריע לשאר כלי הרכב שעוברים ועוד
יעברו על הכביש.
פותח הדלת ומביט בתחילת האדום שמופיע באופק, מריח ריח של גשם
ראשון, זה שירד כל הלילה, מטפס על מעקה הגשר ואוחז באחד המוטות
הגבוהים שמיצבים עתה את הגשר ואותו גם יחד.

איש אחד ירד ממעקה של גשר ארוך. הוא ירד כי עלתה בראשו התמונה
שחסרה לו שעה לפני כן, או שלוש פסקאות למעלה. תמונה של ילדה
מכוסה במיטה קטנטנה עם סדינים מצוירים של שלגיה ועוד שבעה.

לכל מי שחשב וחדל...