כולם חיפשו את הביצה. המשטרה, הצבא, הציבור האזרחי - אפילו
האו"ם שלח כוח מיוחד למצוא את הביצה. אבל אף אחד לא מצא אותה -
יתרה על כך - היו דיווחים שוטפים על כך שהיא כבר נשברה, ואין
מה לעשות. ערוץ 2 דיווח מידי ערב על ההתפתחויות בתחום הביצה,
ואף הביא מומחים שונים על מנת להוכיח שהביצה כבר נשברה,
ומומחים שונים שיסתרו את המומחים הקודמים - הרי דיון סוער מביא
רייטינג. הבעיה הייתה בעלת חשיבות רבה - כיצד אותה ביצה, אשר
רק לפני מספר שנים הושמה תחת משמר כבד, הצליחה להימלט בקלות
רבה כל כך, ולהיקלע למצב בעל סיכויים גבוהים לשבירתה? חלק טענו
שבידם התשובה, ונופפו במסמכיהם מעבר לגדר, בעוד חלק טענו
שבידיהם שאריות של הביצה, וניסו בקדחתנות להרכיב אותה מחדש. אך
ללא הואיל.

"לפני כשעה קלה, נראתה הביצה במרכז ירושלים", דיווח השדר
חמור-הסבר בערוץ 2, בעוד עשרות אלפי צופים הכו במצחם וצקצקו
בלשונם - "הביצה הזו, יש למצוא אותה כמה שיותר מהר!", הזדעק
אחד מרואי-הביצה במרכז ירושלים, "ועד שנמצא אותה, אין לאכול
חביתה בשום מקום, שמא הביצה אשר אנו שוברים היא הביצה אשר אנו
מחפשים!" - אך מיד מתפרץ רואה נוסף למסגרת המצלמה - "יש לשבור
את הביצה לאלתר, ולזרוק את כל שבריה אל מעבר לנהר!" - "לא, יש
להשאיר אותה שלמה!" - "לשבור אותה!" - "שלמה!" - "שבורה!" - אך
ללא הואיל.

הביצה - סיפורה ארוך ומפותל, וסופו אינו נראה לעין. תחילתו של
הסיפור היא נושא לויכוח - יש הטוענים כי תחילתו בסופו, ויש
הטוענים כי תחילתו בקיץ אחד של פרחים - ויש הטוענים, כי הסיפור
לעולם לא התחיל, ואותה ביצה ארורה אינה אלא פרי דמיונם של
טבחים אוהבי-מחבתות, המחפשים לטגן ביצים בכמויות מוגזמות. סופו
של הסיפור אינו ברור, אך ברור שלסיפור יש סוף - אם בכוח או אם
במוח - מה שבטוח, אף אחד לא בטוח. קליפתה של הביצה אינה לבנה
עוד, ואף חלמונה כבר אינו צהוב ועסיסי, ועדיין - טעמה מלטף את
לשונם של רבים - גם העולם הגדול, לשונו מלומדת, אך יש אומרים,
שעדיפים לעולם חלבונים אחרים.

וכך ממשיכים החיפושים הנואשים, והביצה - היא לא בנמצא. ויצרני
החמאה ממשיכים לספור את כספם, בעוד שאר המדינה מחפשת את שלה.

אז לעולם הביצה תהיה במרוצה, ולא מרוצה הקריינית החרוצה, אשר
ערוצה מספר אחת בארצה. ושוב חוזר הניגון, ועוד אנשים מקבלים
קליפות בפרצוף, והביצה - היא לא בנמצא, "היכן הביצה?" - היא לא
בנמצא. "מה עם הביצה?" - היא לא בנמצא. די. נמאס.