עצוב.
כ"כ עצוב.
למה?
למה נולדנו כדי למות?

למה נולדנו בכדי לחוות מוות של יקירים?

ספירת ימי הולדת נסתיימה,
החלה ספירת ימי שנה.

אלוהים,
השאלה הכה סתמית הזו-
למה מתים?
פעם הסתפקתי בתשובות בנאליות,
הוא היה זקן
היא היתה חולה.

עתה אני חוקרת יותר
איך זה קרה?
הוא היה בתוך האוטובוס?
במה הוא היה חולה?
ממי הוא נדבק?
התהפכו?
באיזו מהירות הם נסעו?
איפה הוא ישב?
על המקום?
דקרו אותו?
מאיזו קומה?
זה היה ממאיר בסוף?
מה הוא לקח?
למה מתים?

והתשובה הכ"כ מתסכלת הזו רודפת אותי-
ככה.
אבל ככה זו לא תשובה..
ככה זו לא תשובה.
שתקי!

בעבר זה היה המרדף אחר השעון
כעת, השעון בעקבותייך.
הוא נושא קילשון שטן ועיניו פוגשות בשלך
אין צורך להסיט את מבטך
גורלך נקבע,
והוא מתקתק ע"פ פעימות ליבך.

תירגע.
תירגע.
תירגע.

הלב שלך פועם חזק מידי כשאתה לחוץ,
זה מזרז את מה שידוע לחבר שמזמן הלך
חבר שמתחנן לא לראות אותך בקרוב.

אל תזרז את השעון
לא!

קח נשימה עמוקה ותירגע,
בבקשה.
כשהוא יתדפק על לבך
הוא ידום.

ספירת ימי שנותייך תחל.