חוליה חוליה התפרקה מעליה תקופה.
מווריד ללב הם זרמו, וכל הסביבה כבר ידעה.
באיטיות.
איטיות מפחידה, מלחיצה, מטריפה- הוא שקע.
מול ענן.
ונתן.
לדמיונו להציף שוב הכל, ונכבה.

אהבה.
רק ידעה שליבה מתכווץ. מתפוצץ.
וחלמה עוד ועוד שהוא פה, כאן איתה.
לידה.
בשבילה.
סתם בלי התראה מוקדמת.
הוא קם.
נעלם.
צרח בפעם האחרונה בחייו ונדם. לעולמי עולם.
עוד דמעה על כרית שסבלה כבר יותר.
יותר משאפשר לתאר.
היא בכתה.


והוא שר.
וקולו הצלול שנישא מעל כל המהומה שהייתה.
ומילא.
את ליבה בכולו, שוב גילה.
שמלאך הוא עכשיו וקולו ישמע כה בהיר.
כי נישא באוויר.
והיא שם. נשארה איתם. רחוקה אך שומעת הכל.
הוא יכול.
את ליבה להשיג מלמעלה.



"אהובתי , אנא הקשיבי.
את שירי לך אשיר.
אני יודע -לא תבגדי בי,
אך אותך לבד לא אשאיר"