בתנועה מנסים לשכנע אותי להצטרף עוד שנה, אבל אני לא רוצה.


אמא מנסה לגרום לי לדבר איתה על הבעיות שלי.


האנשים שלי לא שם בשבילי- נעלמו, וקשה בלעדיהם.



מהתנועה מתקשרים אלי הרבה מאוד וזה מעיק.

אמא מזכירה לי שוב ושוב שזה חופש ואני צריך לצאת יותר.

אני מתקשר ליעל אבל אין תשובה. היא כנראה מסננת שיחות ממני.


התנועה לא עוזבת אותי עד שאני אומר כן, ואם אני אומר להם שאני
לא רוצה הם שוטפים לי את המוח עד שאני מסכים.
אמא חושבת שאני מופנם ושיש לי המון בעיות ומשהו עוד יקרה לי
ולכן היא לא עוזבת אותי ומנדנדת לי שאספר לה הכל.
טליה בכלל התנתקה מהעולם שלי וניתקה אותי מהעולם שלה, וזה ממש
כואב לי כי פעם יכולתי לדבר איתה על הכל.

אני ממש לא רוצה להרשם עוד שנה לתנועה כי אני יודע שאני סתם
אסבול וחבל לי על הזמן שם אבל הם בכל אופן מנדנדים ומנג'סים לי
ומתקשרים כל הזמן ולא עוזבים אותי עד שאני מסכים לשבריר שנייה
ואז מתחרט על זה וסתם מרגיש חרא עם עצמי שבוע שלם. אחרי שבוע
אני שוב אוזר אומץ להגיד לא אבל אז הם שוב מתחילים עם שטיפת
המוח ושוב מטפסים עלי עד שאני נכנע וחזור חלילה. יוצא שאני כבר
חודש מרגיש חרא עם עצמי והם בטוחים מאוד שאני כן רוצה להצטרף
ושהכל בסדר.
כל פעם שאמא רואה אותי בבית בחוסר מעש היא דואגת להזכיר לי
שעכשיו חופש ושאני אמור להיות בחוץ ועם חברים ולעשות עם עצמי
דברים וכשהיא היתה בגיל שלי אז לא היה טלויזיה ולא היה אינטרנט
וילדים היו יוצאים החוצה ועושים דברים אחד עם השני ושאנחנו דור
של מפונקים. עד הקטע הזה לא אכפת לי כי אני לא ממש מקשיב לה
אבל אז היא מתחילה לדבר על איך שאני בדכאון ושאני לא מספר לה
מה קורה איתי והיא מאוד מנסה לעזור לי אבל אני לא משתף אותה
והבעיה שלי סתם תחמיר ככה. אז אני עצבני והיא מעצבנת אותי עוד
יותר אז אני צועק עליה והיא צועקת עלי והולכת לאבא ומספרת
שהילד לא בסדר ושצריך לעשות עם זה משהו כי הוא יושב בבית כל
היום עם פרצוף חמוץ ולא עושה כלום. יוצא שאני כועס על אמא כל
הזמן קבוע ובגללה אני בדכאון.
אני מנסה רבות ליצור קשר עם האנשים שלי בכל דרך אפשרית אך לא
מקבל תשובה, ואם כן, זו תשובה קצרה וקרירה ומלאת אדישות. אני
מנסה להתקשר מלא פעמים אבל אין עונה. מי יודע יכול להיות שהם
פשוט לא רוצים לדבר איתי, שנמאס להם ממני ומכל החרא שלי סופית.
קיבלתי הסבר על בעיות פרטיות שכל אחד צריך לפתור בעצמו לפני
שיוכל להפתח אלי שוב ושאולי זה ייגמר מתישהו ואז שוב יהיה בסדר
אבל אני כבר איבדתי תקווה. יוצא שאני כל הזמן מנסה ליצור קשר
בלי תקווה שאולי אני אקבל תשובה ובכל זאת מרגיש חרא עם עצמי
כשאני לא מקבל תשובה.

תנועה...
אמא...
אנשים שלי...
תנועה,  אמא,  אנשים שלי,  
תנועה אמא אנשים שלי תנועה אמא אנשים שלי תנועה אמא אנשים
שלי תנועה אמא אנשים שלי תנועה!!!! אמא!!!! אנשים
שלי!!!!

די!!!!!