בפורים 91 הייתה לי המסכה הכי שווה במזרח התיכון. קישטתי אותה
במדבקות צבעוניות ונצנצים, בצבע שיתאים לי לתחפושת. כשנשמעה
האזעקה וכל הילדים חבשו את המסכות ונראו פתאום אותו דבר, אני
הייתי הכי בולטת.

בפורים 91 הכנתי את משלוח המנות הכי מגניב בכתה. כולם עטפו את
שלהם בנייר צלופן צבעוני ורק אני הבאתי משלוח מנות בתוך קופסא
של מסכת גז. חשבתי שזה מצחיק. המורה לא חשבה כך. באותו ערב היא
התקשרה להורי.

בפורים 96 לא התחפשתי.
דווקא הייתה לי תחפושת- הכי מגניבה, אבל ברדיו אמרו שהיה פיגוע
ואמא אמרה שלא מתחפשים. באמת אף אחד לא התחפש. והיה נורא
עצוב.
זה היה עוד בהתחלה של הפיגועים, כשזה עוד עשה לנו משהו.

בפורים 97 לבשתי את התחפושת שלא זכיתי ללבוש   ב- 96. בבית
הספר היה פורימון נחמד וכשנגמר עלינו כולנו על האוטובוס
לדיזינגוף - להמשיך בחגיגות. כשהאוטובוס עבר ברחוב ריינס פינת
בן גוריון ראינו שהיה פיגוע. לכיכר דיזינגוף לא הגענו.
האוטובוס הוריד אותנו ליד המחסום של המשטרה.

אבל כל זה היה עוד במאה הקודמת, באלף שעבר. הפורים של 2001 הוא
כבר רק תאריך ביומן. שאריות ממה שהיה פעם. תזכורת שפעם היה חג
כזה- והיה שמח. כן חברים, הם הורגים גם חגים. אפילו את פורים.
אולי בתור מחאה נחטוף אנחנו את סנטה קלאוס...

היום שמעתי ברדיו שביטלו את העדלאידע ברוב קולות. יותר נכון
דחו למאי. לאחרי שיהיה שלום או משהו. ואם לא יהיה שלום עד מאי?
ידחו עוד. ישאלו את ערפאת מתי מתאים לו.

בפורים השנה אני אתחפש למפגע. נראה אתכם מגלים אותי. אני יכולה
להיות כל אחד. אני יכולה להיות אחות עם פצצה בתיק העזרה
הראשונה; אני יכולה להיות רמבו, עם עוזי אמיתי. אני יכולה
להיות ליצן עם משלוח מנות גדול במיוחד...... אני יכולה להיות
כל אחד.

כשניגשתי לכתוב את הקטע הזה רציתי לכתוב משהו באווירה פורימית,
וזה מה שיצא לי. כנראה שזו האווירה הפורימית החדשה. מענין איזה
משלוח מנות מארגנים לנו הפעם.......

חג שמח!



                                                           
                        מרץ 2001