יש לי חור קטן בלב
וכל שניה הוא מתפתח לבאר שחורה
מין מאגר של הדמעות שלי.
יש לי בורות קטנים בתוך הנשמה
ויש שם חושך ומפחיד אותי לדעת
מה עובר בראש שלי.

אני אמות, אני יודעת, כבר קשה לי
להחזיק, להיות אני, כה חזקה
כשהעולם שוב מתפרק.
הכל נשבר לאט לאט אצלי בתוך האוטוסטרדה
של הרגשות, במקום מפעל יש מנגנון חורק.

אין מי שיתן לי יד
קשה לי כבר לבטוח,
אנשים הם יצורים קשים
וזה לא בשבילי
להיות אחת כזאת שמנסה
לחיות כמו כל היתר
ולרצות טיפה יותר מהכאב עבור עצמי.

אני אמות, אני יודעת, כבר קשה לי
להחזיק, להיות אני, כה חזקה
כשהעולם שוב מתפרק.
הכל נשבר לאט לאט אצלי בתוך האוטוסטרדה
של הרגשות, במקום מפעל יש מנגנון חורק.

וזה ברור שאין מי שיאהב אותי
כמו שרציתי, יש בי נכונות כזאת
להקרבה ללא גבולות
ואם אהבתם באמת אולי הייתם מנסים
להתגבר על עצמכם
ולו לעוד כמה שניות.

אני ילדה של סמרטוטים ויכולה
לתת מתוך עצמי כל כך הרבה
את כל מה שנותן לי קצת אויר,
אך זהו העולם
ולא מגיע לי מעט יותר, איבדתי
את הגבול- שכחתי איך הלב שלי שביר.

אני אמות, אני יודעת, כבר קשה לי
להחזיק, להיות אני, כה חזקה
כשהעולם שוב מתפרק.
הכל נשבר לאט לאט אצלי בתוך האוטוסטרדה
של הרגשות, במקום מפעל יש מנגנון חורק.