מוות,
רק מוות יש בעולם הזה,
רק מלחמות יש בעולם הזה,
הרוגים, פצועים , שותי דם
ולאף-אחד לא אכפת, בעולם הזה.

כשמישהו מת, לאף-אחד לא אכפת
כשמישהו נפגע, לאף-אחד לא אכפת
כשמדינה שלמה מתפוצצת, לאף-אחד לא אכפת,
כשעולם שלם נכנס לאבדון, לאף-אחד לא אכפת.

עד שמישהו חשוב יהרג, אז יהיה אכפת,
עד שתבוא ישות חשובה, אז יהיה אכפת,
עד שמנהיג המלחמה יהרג, אז יהיה אכפת.

אבל בינתיים, המלחמה תמשיך,
פצועים ימשיכו להגיע,
גופות ימשיכו להופיעה,
דם ימשיך לזרום ברחובות העיר,
ילדינו לא יהיו עוד ילדים,
חלומותינו שחלמנו שהיינו קטנים, במיטה הקטנה עם הורדים,
לא יהיו עוד, רק על יד מיתות מלאות פצועים.

מתי זה יגמר?, אף אחד לא ידע,
זה יגמר?, אולי, סביר להניח
ושזה יקרה,
אני יהיה שמח.