אני נכנסת, ושוב אותה פרוצדורה - "מיכה, כפרה עליך, מה
העניינים?"
"אווווו, גל, מה שלומך? כמה זמן לא ראיתי אותך", מבטא מרוקאי
כבד בפי איש טוב, בין הטובים שהכרתי. כבד גוף עם חיוך תמידי
וכיפה סרוגה על ראש מלא שיער מרדני.
"עובדים, אתה יודע איך זה, בלאגגגנים", חיוך, וישר אני קופצת
שוב למערכת.
"שוב אבי ביטר?" אני שואלת כשאני רואה שהוא החליף שוב את
הדיסק.
"האהא, נו, זה מה אני אוהב", החיוך הזה... מותק.
ושוב, אני מחליפה דיסק ולוחצת על פליי. מדליקה סיגריה ומתיישבת
על הכיסא.
"בואי, תכיני קפה, בואי בואי, עלי", הוא שוב מזמין, ואני שוב
מסכימה.
"להכין גם לך?", אני מציעה באדיבות, כמובן.
"לא, לא, יש לי, מתוקה".
"אח, תאמין לי מיכה, הצבא, פווווווווו", כן, זאת אני.
"זה יעבור, הכל עובר, את עוד צעירה", והצחוק מתגלגל, "כשאני
הייתי צעיר הייתי בדיוק כמוכם".
כן, אותם סיפורים ואותו הצחוק, ואני בינתיים שוקעת במחשבות.
"את יודעת, האהא, כשאני הייתי צעיר, טוב, לא הייתי דתי כמו
היום, גם אני עשיתי דברים, הייתי שובב, האהא, נו בטח".
"כן, הא?", אני מנסה להראות משועשעת וממשיכה להכין את הנס.
הוא יצא עם כמה בנות בו-זמנית, ובילה במסיבות ובמועדונים של
פעם, עד שפגש את אישתו לעתיד עם החברה שהייתה לו בזמנו, וכולם
אהבו אותו ואמרו לו שהם עוד יתחתנו... כן כן.
ואני מזמזמת עם "Brothers in arms" ומתיישבת בחזרה, עוד יום
בצבא.


טריקה.
"גל,האהא, מה שלומך?" חיוך.
"משו משו, תאמין לי, מיכה, איזה חיים חרבנה", אני עונה בעצבנות
ופונה למערכת, השיר שק"מ שלי. ומיכה ברקע מנסה לעודד אותי,
ומספר לי שוב איך היה לו מפעל ואיך מיליונים עברו לו בידיים.
ולי יורדות דמעות, כי כואב לי, והשיר שק"מ שלי ברקע -
"Brothers in arms". "אל תבכי, חמודה, הכל עובר. אתם לא יודעים
כי אתם עוד צעירים", מיכה ממשיך.
"כן, הא?"


"מיכה, יא מרוקאי, מה קורה, איך הילדים?"
"אווווווווו, גל, האהא, שלום, עובדים קשה?" החיוך.
"אתה יודע איך זה", אני עונה, "מה המצב, יובל?", אני מתכופפת
לנשיקה.
"ככה", עונה לי, וממשיך לראפרפ עם סלים שיידי.
"מיכה, תכין לי נס, בבקשה", אני משדלת הפעם, אין לי כח לזוז.
אני נמרחת על הכיסא עם רגליים למעלה והופכת את המצחיה אחורה.
"זה שיר סוף", יובבבבבל, לא יובל, יובבבבבבבבל.
"כן, הא?", ואני רק מחכה לשים את השיר שק"מ שלי.
"קחי, ממי", מיכה מגיש לי קפה ומחייך.
"תודה, מיכה", בחיוך מתוק.
מיכה מנמיך את הראפ של יובבבבבל, שיחיה, ויובבבבבל עושה לו
דווקא ומגביר בחזרה, ואז מתחילים להתווכח ואיך שהוא מתחילים
לדבר על אלוהים ועל הדתיים ויובבבבבל יורד על מיכה, ומיכה אומר
שוב כמה אנחנו צעירים.
עוד יום בצבא.


"הלוווווווווו"
"אווווווווווו, גלגל, האהא", חיוך.
"בוא'נה, תביא נשיקה מרוקאית, מואה, מואה", שתי לחיים, ובחזרה
למערכת.
הדלת נפתחת,
"שמעתי את השיר מבחוץ וידעתי שגל פה".
אני מחייכת, זה השיר שק"מ שלי.




ובינתיים הבסיס נסגר וכולנו השתחררנו.
אתם לא תבינו, אבל אני מתגעגעת,
אני מודה.