|
ואל מול הזוועה על מסך הטלוויזיה
שנינו חבוקים זה בזו
איך אנחנו חיים ושורדים אימה שכזו
מנגבת דמעות
מאשימה את החום
ואלרגיות
ואתה הרי יודע על מה אני בוכה
אני לא תמיד הכי חזקה
ואל מול העולם המכה באדם
אנחנו עושים אהבה באור כחול מעומעם
נופלים לתהום ומוצאים קצת תיקווה
אתה קצת בי
ואני קצת בך
ודמעות מתערבבות
בזיעת קיץ מלוחה
ואל מול אימת העולם נעמוד
או נספוג נפילה
אתה תאחז בי
ואני בך
ואל מול הזוועה שבחוץ
שנינו שוקעים זה בזו
כי זה מה שנשאר לנו לעשות
אל מול מציאות שכזו |
|
|
יש לי זין נורא
קטן. אני צריך
לקנות משאבה או
משהו.
יש איזו אחת
שסיפרו עליה
שהיא שואבת משהו
פחד.
איך קראו לה
זאתי?
דנה,
צ'יצולינה?
אה,שלי. המכוערת
עם הקטנים.
איך הייתי מאושר
אם היא הייתה
חברה שלי.
מתוך: ע.
מראוני חושב איך
דמות נולדת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.