סאדו

לריסה הידקה את קולר העור על צווארו, הסליחה לא עזרה. היא
הפשיטה אותו ממדיו והוא ראה כיצד פרצופה מתחיל להאדים מכעס.
"לריסה אני מצטער" הוא ניסה שנית, אבל לריסה לא סולחת.

הוא הרגיש כיצד ציפורניה הארוכות והאדומות כדם מורטות את שערות
גופו, שצמחו על הכרס התלולה, שאותה גידל בעמל רב.
"אני רואה שאתה רוצה שאני יתלוש לך שערה, שערה" הכריזה לריסה,
"אמרתי לך להיפטר מהכרס, ואני רואה שהיא רק גדלה".
"אני מצטער" הוא שוב ניסה, "אני פשוט כל הזמן רעב, רוצה עוד".
" רכרוכי! " צעקה לריסה וזרקה אותו מהמיטה. "חסר אופי! תבוסתן"
.
כל קללה שלה פגעה בדיוק במקום והוסיפה הרבה עונג למדורה.
"אני רואה שאני לא יכולה לסמוך אליך, שאתה לא עומד בהסכמים!
אין ברירה". לריסה שלפה זוג אזיקי מתחת ותפסה בחוזקה את ראשו
של הגנרל. "עכשיו אני ילמד אותך, רמאי. היית ילד רע וזה הזמן
לשלם". לריסה אזקה את הגנרל והשכיבה אותו על גבו. "הצלפות" הוא
לחש, "שוט" היא חזרה ועמד לו, עמד בטירוף.
לריסה שלפה את השוט והתחילה בעזרת שריקות הרוח לנגן את הימנונה
הלאומי על גבו של הגנרל.
הוא הרגיש כיצד הכאב הופך לעונג מרטיט שמתרכז בעיקר באזור של,-
הזין.
כשהתחיל לרדת דם לריסה הפסיקה. הגב שלו כעס על הזין, שזה נהנה
והוא סובל.

הגנרל התהפך על הגב וסיים לתכנן את הפעולה הבאה. הוא לכך נשימה
עמוקה וניסה להחדיר את בוהן רגלו לפתחה של לריסה, בנקודה
הרגישה(נק' התורפה).
כשלריסה קלטה את הכוונה, היה כבר מאוחר והיא חוללה ע"י ציפורן
חודרנית.
"זבל, זונה" היא צווחה. "אתה כל כך שפל בכאלה שיטות, פשוט
נבלה,
מגיע לך לחיות בביוב". הוא כמעט גמר,רק מהמילים.

לריסה התעצבנה ממש. היא הורידה את תחתוניה והתיישבה על הגנרל.
הזרם החמים שטף את גופו והוא התענג. בתוך תוכו הוא צחק, הוא
כבש גם את המים.

לריסה קמה והדליקה סגריה, לכך לו חצי שעה לקום מהשלולית החמה.
הוא התיישב על המיטה והתחנן "לריסה בבקשה עוד קצת, עם
הדרגות".
לריסה קמה תלשה את דרגות רב האלוף ממדיו וירקה אליהם בבוז, ואז
הוא ליקק אותם, אד שהפכו לזהובות.

לריסה תפסה לו בביצים והוא נגח לה בשדיים, זה כאב לה וכאב גם
לו. הוא המשיך לצעוק והיא המשיכה לקלל. הוא גמר ולריסה בלעה
הכל.
כשהוא בה לשלם, היא סירבה. גם היא נהנתה.
והוא, הוא צחק. בשבילו זו רק ההתחלה, מחר מחליפים את הגומי
בעופרת.