קיץ בים

אני שונא בחורות, אני גם שונא את הגוף שלי. אני מסתכל במראה
והיא הרי לא משקרת, שמן מידי, יש לי שדיים של בחורה וכל השערות
האלה אני פשוט - קוף.
הטלפון מצלצל, אני מרים אותו מהמיטה צועק שאני כבר יוצא ומנתק.

אולי זה יצחיק אותכם אבל ממש אין לי מה ללבוש.
אני מתבונן בארון שלי, בגד ים שקניתי בשנה שעברה ועד איזה
חולצה מגניבה (כלומר היתה כזאת לפני שתי עונות).
אני שומע ציפצופים של מכונים מהריחוב, שם כפכפים ורץ החוצה.
אני נכנס למכונית, חברים שלי צועקים אליי שאני מאחר כפייתי, הם
צוחקים קצת על החולצה ומגבירים את הרדיו, טרנסים אבל יפים.
האמת היא, האמת היא שנמאס לי, ממש נמאס לי מכל הטקס הזה של יום
שישי בשעה שתיים בצהריים קבוע, ללכת לים, שאין לי מה ללבוש
ושאני שונא את הגוף שלי. אני בוחן את החברים שלי, אחד שנראה
תמיד טוב ושאחד שתמיד יש לו מה ללבוש וזה תמיד מגניב.

אנחנו מגיעים לים, מפה הדבר תמיד קבוע ( הרי טקס זה טקס), קודם
כל עושים סיבוב על החוף, בוחנים את השטח וסופרים כוסיות. אחרי
זה מחפשים אנשים מוכרים ואז מתישבים.( מומלץ בקירבת קבוצת
נקבות מפותחות במיוחד בחלקן העליון). זהו. סליחה שכחתי פרט אחד
קטן: שאנחנו מגיעים לים חברים שלי תמיד מסירים את חולצתם, ככה
שהשרירים המפותחים למחצה שלהם נחשפים אל השמש ומשדרים "בנות
תזהרו עוד שובה לבבות וקורע בתולין מתקרב".
אני אף פעם לא מוריד חולצה, לפעמים גם במים עצמם.

התישבנו על החוף, לא נכנסנו למים כי הם קרים וחוץ מזה כל הקטע
בים זה החוף.
כבר אמרתי שאני שונא בחורות, במיוחד כאלה שמתהלכות עם בקיני
חוטיני ונראות ממש טוב.
חברים שלי מתחילים לפעול כל אחד מהם מתבייט על מטרה כמו טיל
מונחה לייזר ומשגר את עצמו, כל אחד בדרך במיוחדת שלו. ואני כמו
בכל יום שישי מוצא את עצמי שוכב על חוף הים עם חולצה ובגד ים
ארוך, לבד, עשוק ובודד, ויותר מכל מושפל.

אני חושב שאני לא שונא בחורות בבקיני, אני פשוט מפחד.

החלטתי להיות היום שונה, הורדתי את החולצה והסתנוורתי מעצמי.
סרקתי בחשדנות את מבטהם של האנשים בחוף, אף אחד לא צחק. יופי
חשבתי לעצמי מבחן אחד כבר עברתי.
על הבטן ליד הפופיק יש לי קעקוע , לא ממש גדול. רשום שם את השם
של האקסית שלי באותיות סיניות ירוקות, העניין הוא שמאז שעזבתי
אותה הבטן קצת גדלה וכל העסק נראה די מצחיק, חוץ מזה זה מזכיר
לי אותה וזאת סיבה רצינית מאוד לביאוס.
טוב, לקחתי נשימה ארוכה כלומר דחפתי סיגריה לפה ויצאתי לסיבוב
על החוף. אמיץ נכון, יש לי אומץ אבל לא כל כך, אז צעדתי
במהירות לכיוון החלק הנטוש. חשבתי לשכב שם על החוף, לתפוס קצת
צבע בלי החששות האלה שאנשים מסתכלים אליי ומגחכים לי על הגוף.
חוץ מזה לפעמים בחלק הנטוש יש נודיסטים ונודיסטיות.
החלק הנטוש היה באמת נטוש התישבתי ליד סלע , נשכבתי על החול,
נרדמתי.

גל ענק של מים קרירים העיר אותי, אין לי מושג איך הוא הגיע עד
אליי אבל הוא שטף אותי כהוגן. קמתי בעצבנות הסלקום שלי נרטב גם
הסגריות, "בן זונה" לגל, בעצבנות.
"אתה תמיד מקלל" שמעתי קול צוחק הבטתי בחשדנות לצד, שכבה שם
בחורה, בבקיני לבן, שנראה לשניה כמו חוטיני, לא סתאם, כוסית
אמיתית ואפילו יותר מזה יפה. ממש פצצה.
"אני מצטער" עניתי אהל הוא קילקל לי את הסלקום, "אז אתה אומר
שאין טעם לקחת ממך את המספר" היא ענתה. הייתי בהלם. בחורה,
כוסית לוהטת מתחילה היתי בחוף. זה לא נשמע לי ממש הגיוני, הרי
היא רואה את הגוף שלי, אי אפשר ממש לתעלם ממנו, הבטן, השערות?
במצבים כאלה אני בדרל כלל משתתק חושב שזה יחלוף ומנסה לברוח
כדי לא, לא לטעות  לפחוד. גם הפעם ניסתי אבל היא התעקשה, היא
הציעה לי סגריה ושלי הרי נרטבו, אז בסוף הייתי חייב להשאר.
קראו לה שרון והיא גרה בקצה העיר, שוחחנו קצת והיא  שברה לי את
התדמית של הכוסית הטיפוסית( טיפשה טורפת ורומסת אומללים
כמוני).
אני די הצחקתי אותה כי רעדו לי לי כל הזמן הידים ועישנתי כמו
טירון. בסוף היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה, והיה לה, מבט
אמיתי בעניים.

אתם מכירים את השיחות הראשונות עם בנות שאתם מנסים להרשים
ולהיות מגניבים כאלה, כמובן שניסיתי לעשות את זה עם שרון וזה
מזה לא הלך, פתטיות אני יכול להוסיף אותה כחלק האמצעי של שמי.
נפגשנו באותו הערב בבית קפה ליד הים. כבר מהרגע הראשון הרגשתי
קצת מוזר, עזבו את הקטע הזה שאני יוצא עם בחורה מזה כוסית,
ואני מרגיש לידה מזה מכוער. כשישבנו בקפה כולם פשוט הסתכלו
עלינו וגם בכניסה הכניסו אותנו בלי לחכות בתור. שאלתי את שרון
עם זה לא מוזר אבל היא ענתה שהיא רגילה, באותו הרגע הבטתי בא
ונפל לי האסימון אני עידו מרזית,  שיש לי כרס וגוף די שעיר,
יוצא עם מלכת היופי של ישראל לשנת אלפיים. כמעט והשתנתי
במכנסיים. "למה לא אמרת לי?"
שאלתי, "אתה לא שאלת" היא השיבה " וחוץ מזה אלה דברים שלא
מספרים."
ניסתי לתנהג נורמאלי, אבל גם נהנתי מאוד מהרעיון, אני חבר של
מלכת היופי. אני לא חלמתי על זה אפילו בחלומות הרטובים.

אחרי חודש נהיינו ממש חברים, אני ממש אוהב את הקטע הזה של
הזוהר שהחברים שלי מקנאים בי ומסתכלים אליי בריחוב בתור ההוא
שיש לו מזל, ששיחק אותה ממש בגדול. הכי מגניב זה הבחורות מסביב
  ( הלא מלכות יופי) אחת מהם לחשה לי פעם שרק מלחשוב אליי יש
לה תחושה קלה של רטיבות בחלק הגוף התחתון.
כל האהבה הזאת נגמרת ברגע שאני אוסף אותה מהצילומים ורואה את
כל הדוגמנים האלה שמקרקרים סביבה. הגבירים האלה ממש ממש עשויים
מפלסטיק, מושלמים.

זה קשה ודי מיאש להיות החבר המכוער של מלכת היופי.

לפני שבוע קרה הדבר שהכי פחדתי ממנו, שרון רצתה פלסטיק נמאס לה
משעיר ובעל אישיות. היא רצתה שאני ישאר ידיד שלה אבל ידיד ידיד
אמיתי. היא אפילו ביקשה שאני ירשום לה את השם שלי באותיות
סיניות והיא תקעקע אותו על הגוף.
היא אפילו ירדה לי ורצתה שנשכב, פעם אחרונה לסיום. אבל בסוף לא
עמד לי.
כבר שבוע שאני לא חבר שלה וזה לא מפריע לי כל כך, כי שוב להיות
חבר של מלכת היופי זה יוצר מודעות. מודעות שמביאה בעיקבותיה
הרבה מאוד בחורות מפותחות אחרות.
ככה שטוב לי ואני פחות מפחד מבחורות. לפעמיים יש לי דחף למצוא
בחורה רצינית שאוהבת שערות בגוף, אבל זה קשה. זה די מבאס אותי
החיים האלה בלי משהו אמיתי. אבל, אני תמיד יתעודד מלהסתכל על
תמונה בעיתון של מלכת היופי. שליד החזה שלה, על יד שמאל,
מקוקעות אותיות סיניות ירוקות וגדולות , שאותם כל ילד בכתה א'
יכול לקרוא ולפרוץ בצחוק: "אני בת זונה".