ה. חופש / ט''ו באב, תשס''ב |
ולא אוכל להפסיק לצעוד בדרך
אל הכוכב אשר קורא לי מהשחקים
בקריאה חרשית ואילמת הופך את עולמי
וממשיך אני לצעוד אחר השמש , אל התחנה
אל עבר מה שיהיה או היה או סתם צריך להיות
רגלי כואבת ואבדה כל תקווה והדרך מפותלת
אך אמשיך בדרכי, עיני לוטשות מבט ביעדי
ובסוף הדרך מחכה לי השמש כיהלום בודד
ואלך ואמשיך ואחכה ואצפה עד שיכלו עיני
ואת ממלכתי אתן בשביל סוס שיביאני אל התקווה
ויום אחד אמצה לי שמש ואשאל לשמה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|